פיג'ו ריפטר – פחות פוזה, הרבה יותר מרחב

אייזיק דוידוביץ 27 ביוני 2026 117 Views

יש מכוניות שנולדו כדי להוביל מטען, ויש כאלה שנועדו להוביל אנשים. פיג'ו ריפטר אמנם חולקת את הבסיס שלה עם הפרטנר המסחרית, אך היא שייכת בבירור לקבוצה השנייה. למרות מקורותיה המסחריים, היא פותחה כרכב פנאי־משפחתי לכל דבר – כזה שמציע מרחב פנימי עצום, תא מטען נדיב, דלתות הזזה ושימושיות יוצאת דופן, מבלי לוותר על נוחות, אבזור ועיצוב של מכונית נוסעים מודרנית.

במובן מסוים, ריפטר ממשיכה מסורת ותיקה של פיג'ו. במשך עשרות שנים הציעה היצרנית הצרפתית את גרסאות ה־Familiale של דגמי הסטיישן שלה – ובראשן ה־404, ה־504 וה־505 – שנועדו להסעת משפחות גדולות עם שבעה ואף שמונה מושבים. אלה לא היו מסחריות מוסבות, אלא מכוניות נוסעים שתוכננו סביב הצורך להוביל כמה שיותר אנשים בנוחות ובבטיחות.

בשנים האחרונות מילאה את התפקיד הזה ה־5008, רכב פנאי בעל שבעה מושבים, אך בגישה שונה לחלוטין. בעוד שה־5008 מציעה את הפרשנות המודרנית והאופנתית למשפחתית גדולה בדמות SUV מעוצב, ריפטר אינה מנסה להסתיר את ייעודה. היא גבוהה, מרובעת ופונקציונלית הרבה יותר, ומנצלת כל סנטימטר במרכב לטובת מרחב פנימי, נוחות גישה ושימושיות. שתי המכוניות מיועדות למשפחות גדולות, אך כל אחת עושה זאת בדרך אחרת – האחת באמצעות עיצוב ונוכחות של רכב פנאי, והשנייה באמצעות מקסימום פרקטיות וללא פשרות.

גם המידות מספרות את אותו הסיפור. ריפטר משווקת בשני אורכי מרכב. הגרסה הקצרה, שאורכה 4.41 מטר, מציעה בסיס גלגלים של 278.5 ס"מ, ואילו גרסת ה־Long מתארכת ל־4.76 מטר ובסיס גלגליה גדל ל־297.5 ס"מ, מה שמאפשר להציע שבעה מושבים ומרחב פנימי נדיב עוד יותר. שתי הגרסאות משווקות כיום בישראל. גם בגרסה הקצרה מדובר במכונית שמציעה מרחב פנימי מהגדולים בקטגוריה, בזכות המרכב הגבוה והקופסתי, תכנון יעיל ודלתות הזזה רחבות המקלות על הכניסה והיציאה.

.
למרות שהוצגה כבר בשנת 2018 כחלק מהדור החדש של משפחת המסחריות הקלות של קבוצת PSA, ריפטר מעולם לא שווקה בישראל. המעבר של השוק האירופי לגרסאות חשמליות בלבד, שבמסגרתו הופסק לתקופה שיווקן של גרסאות הדיזל, דחה את הגעתה לישראל. רק לאחר מתיחת הפנים של שנת 2024, והחזרת מנוע ה־1.5 ליטר BlueHDi להיצע האירופי, החליטה לובינסקי להביא אותה לראשונה גם לשוק המקומי.

כאן חשוב להבדיל בין שני האחים. פרטנר ממשיכה להיות הגרסה המסחרית, המיועדת בעיקר להובלת ציוד ומטען, בעוד ריפטר היא גרסת הנוסעים הייעודית. השתיים חולקות את אותה פלטפורמה מודולרית של סטלנטיס, את יחידות ההנעה וחלק גדול מהמכלולים המכניים, אולם ריפטר זוכה לעיצוב ייחודי, תא נוסעים איכותי ומאובזר יותר, בידוד רעשים משופר וכיול המכוון בראש ובראשונה לנוחות הנוסעים. במילים אחרות, זו אינה מסחרית שהוסיפו לה חלונות ומושבים, אלא רכב שתוכנן מראש כרכב נוסעים, גם אם הוא נהנה מכל היתרונות שמעניקה פלטפורמה של מסחרית.

למעשה, ריפטר היא אחת מחמש אחיות כמעט זהות. היא חולקת את הבסיס המכני עם סיטרואן ברלינגו, אופל קומבו, פיאט דובלו וטויוטה פרו־אייס סיטי ורסו – כולן מיוצרות במפעל סטלנטיס בוויגו שבספרד ומבוססות על אותה ארכיטקטורה. ההבדלים ביניהן אינם מכניים בעיקרם, אלא נוגעים לעיצוב, לאבזור, לאופי ולמיצוב של כל מותג. בעוד שסיטרואן מדגישה נוחות, אופל מכוונת לפשטות פונקציונלית, וטויוטה נהנית מהמוניטין של המותג היפני, פיג'ו מנסה להעניק לריפטר תחושה הקרובה ככל האפשר לרכב פנאי מודרני, מבלי לוותר על היתרונות המובהקים של המרכב המסחרי שממנו צמחה.

,
אל מבחן הדרכים שלנו הגיעה הגרסה הקצרה המשווקת בישראל – ריפטר עם חמישה מושבים, מנוע טורבו־דיזל BlueHDi בנפח 1.5 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית בת שמונה הילוכים. הבחירה בגרסת חמשת המושבים לא נבעה מהעדפה על פני גרסת ה־Long, אלא פשוט משום שזו הייתה המכונית שהעמיד היבואן לרשותנו למבחן. אמנם גרסת שבעת המושבים ממשיכה באופן הישיר ביותר את מורשת דגמי ה־Familiale, אך גם הגרסה הקצרה ממחישה היטב את הפילוסופיה שמאחורי ריפטר: מקסימום שימושיות, מרחב ונוחות למשפחה, גם במחיר ויתור על חלק מהאופנתיות שמציעים רכבי הפנאי המודרניים.

מתיחת הפנים של 2024 העניקה לריפטר חזית מודרנית ובוגרת יותר. סבכת הגריל עוצבה מחדש, יחידות התאורה קיבלו חתימת LED עדכנית, ובחזית מתנוסס כעת סמל האריה החדש של פיג'ו, המקרב אותה מבחינה עיצובית לשאר דגמי היצרנית. המבנה הקופסתי אמנם נשמר, אך כעת הוא מצליח לשלב בין פרקטיות לבין הופעה עדכנית ונאה.

אל תטעו – גם בגרסה הקצרה ריפטר מציעה חלל פנימי עצום. התחושה האוורירית מורגשת כבר מהמושבים הקדמיים, ממשיכה אל השורה השנייה המרווחת ומגיעה לשיאה בתא המטען הענק הנחשף עם פתיחת דלת תא המטען הרחבה.

את היתרון הגדול של ריפטר קשה למדוד רק במטרים ובסנטימטרים. הוא מתבטא בעיקר באופן שבו היא מנצלת את המרחב. בגרסת חמשת המושבים שבה נהגנו מציעה ריפטר תא מטען בנפח של 775 ליטר, נתון שמותיר מאחור כמעט כל SUV משפחתי. קיפול שלושת המושבים האחוריים, שכל אחד מהם מתקפל בנפרד, יוצר רצפה כמעט שטוחה ומגדיל את נפח ההעמסה ל־3,500 ליטר. בגרסת ה־Long, המשווקת אף היא בישראל, מציע תא המטען 209 ליטר כאשר כל שבעת המושבים בשימוש, 1,050 ליטר לאחר קיפול השורה השלישית ועד 4,000 ליטר כאשר כל המושבים האחוריים מקופלים.

.
גם כושר הנשיאה מרשים. בהתאם לגרסה ולרמת האבזור, ריפטר מציעה כושר העמסה של כ־700 ק"ג, נתון שממחיש עד כמה היא קרובה במאפייניה למסחרית שעל בסיסה נבנתה – אך מבלי לוותר על ייעודה כרכב משפחתי. בנוסף היא מסוגלת לגרור נגרר במשקל של עד 1,300 ק"ג (עם בלמים), נתון המרחיב עוד יותר את מגוון השימושים האפשריים.

כדי לבחון את השימושיות לא הסתפקנו במספרים שעל דף הנתונים. בהינף יד הרמנו את דלת תא המטען הענקית – ולמי שלא צריך לפתוח את כל הדלת, אפשר להסתפק בפתיחת החלון האחורי בלבד לצורך הכנסת חפצים קטנים. קיפלנו את שלושת המושבים האחוריים, שכל אחד מהם מתקפל בנפרד, ותוך רגע נוצר חלל הטענה עצום, שטוח ושימושי. שני קרטונים ענקיים שבתוכם כורסאות טלוויזיה נבלעו בו ללא כל מאמץ, כשגם מושב הנוסע הקדמי ניתן לקיפול במקרה שצריך להעמיס חפצים ארוכים במיוחד. באותו רגע לא יכולנו שלא לחשוב כמה טוב שלא הגענו עם SUV, כזה שמקריב שימושיות לטובת קו גג משתפל ועיצוב נוצץ.

למרות המבנה הקופסתי, ריפטר מצליחה להיראות מודרנית ונאה. סביבת הנהג מוכרת מדגמי פיג'ו, עם ה־i-Cockpit הכולל הגה קטן ולוח מחוונים הממוקם מעליו. הסידור הזה דורש הסתגלות קצרה, אך לאחר שמוצאים את תנוחת הנהיגה הנכונה הוא מתגלה כנוח מאוד, כשהמחוונים נמצאים בדיוק בקו הראייה. תנוחת הישיבה גבוהה, שדה הראייה מצוין ותחושת המרחב מרשימה, אם כי מסעד המושב של הנהג – וגם של הנוסע לצדו – מעט קצר, דבר שמורגש בעיקר בנסיעות ארוכות.

רמת האבזור כאן (GT) גבוהה מהמקובל בקטגוריה, והיא מורגשת כמעט בכל היבט בתא הנוסעים. יש כאן ארבעה חלונות חשמל במקום שניים, בקרת אקלים דיגיטלית מפוצלת, חימום להגה, כניסה והנעה ללא מפתח, שקעי USB-C ומערכת מולטימדיה עם מסך 10.25 אינץ' ותמיכה אלחוטית ב־Apple CarPlay וב־Android Auto.

,
תחושת הפרקטיות מתחזקת בזכות שפע פתרונות אחסון ומתגים פיזיים שמקלים על השליטה במערכות השונות תוך כדי נהיגה. גם המושב האחורי לא נשאר מאחור, עם שלושה מושבים נפרדים ופתחי מיזוג ייעודיים – אבזור שלא שכיח בקטגוריה (למעט ב־Fiat דובלו), יחד עם שקע USB נוסף לנוחות הנוסעים.

בעידן שבו מנועי הדיזל הולכים ונעלמים ממכוניות פרטיות, דווקא בריפטר הם עדיין מרגישים בבית. מי שנוסע הרבה, מרבה להעמיס ציוד או מבלה שעות ארוכות על הכביש, יגלה שמנוע הדיזל עדיין מציע יתרונות ברורים – מומנט נדיב, טווח נסיעה ארוך וצריכת דלק שקשה להתחרות בה.

על הכביש הריפטר מתגלה כנעימה יותר מכפי שמרמזת צורתה. מנוע ה־1.5 ליטר טורבו־דיזל מספק ביצועים טובים בהחלט, עם תגובות זריזות וכוח זמין כמעט בכל מצב. תיבת ההילוכים האוטומטית בעלת שמונת ההילוכים פועלת בצורה חלקה, בוחרת את ההילוך המתאים בזמן ואינה ממהרת להעלות או להוריד הילוכים שלא לצורך. גם ההיגוי טבעי ונעים, והרכב משייט בנינוחות במהירויות בין־עירוניות ומתגמל בנסיעות ארוכות ונוחות.

עם זאת, למרות הנוחות הגבוהה, לא ניתן להתעלם לחלוטין משורשיו המסחריים: על שברי אספלט עירוניים ובכבישים משובשים במיוחד נשמעים רעשי מתלים ברורים יותר בהשוואה לרכבי נוסעים ייעודיים, ולעיתים גם חודרת לתא הנוסעים תחושת חוסר ריסון עדינה. בנוסף, בידוד הרעשים הכללי טוב ביחס לקטגוריה, אך אינו משתווה לרמה המקובלת בקרוסאוברים ומשפחתיות מודרניות. ובכל זאת, גם בתנאים הללו הריפטר שומר על נוחות נסיעה טובה מאוד ביחס למקובל בקטגוריית הטנדרונים.

.
בסיום ימי המבחן הציג מחשב הדרך צריכת דלק ממוצעת של 16.5 ק"מ לליטר, בנהיגה שכללה נסיעה עירונית, בין־עירונית, כבישים הרריים והעמסה – נתון טוב מאוד לרכב בגודל ובשימושיות כאלה.

בשורה התחתונה, ריפטר אינה מנסה להיות עוד SUV אופנתי. היא גם אינה מתנצלת על המבנה הקופסתי או על מקורותיה המסחריים. להפך – היא הופכת אותם ליתרון. בעולם שבו לא מעט יצרנים מקריבים שימושיות על מזבח העיצוב, ריפטר מציעה גישה אחרת: הרבה פחות פוזה, והרבה יותר היגיון. מחיר הגרסה הרלוונטית בישראל מתחיל בכ־179 אלף ש״ח לגרסת 4 מושבים, ועולה לכ־190 אלף ש״ח לגרסת שבעה מושבים. מי שמחפש רכב למשפחה פעילה, לטיולים, להעמסת ציוד או פשוט למקסימום שימושיות ביום־יום, יתקשה למצוא כיום בישראל מכונית שמציעה חבילה כה שלמה ומעשית במחיר דומה.