מנוע הדיזל הקר מתעורר ברעדה ולאחר מספר שניות, אני מסיט את ידית ההילוכים הארוכה, משלב את ההילוך הראשון ויוצא לדרך. הדיפנדר הצבאי החבוט, כבר ראה ימים טובים יותר. אבל גם אני התבגרתי ופשטתי מדים, והנה הוא, דיפנדר החדש, הירקרק והמפואר שאליו אני מדלג בעזוז פנימה, הוא זה שייקח אותנו, אוטוטו, לרמת הגולן.
.
איך אני אוהב את רמת הגולן. מכיר במיוחד את החלק הצפוני של הרמה. הנה שעל, עין זיוון, מרום גולן, אלרום. אפילו חלפנו הרגע על פני מטע התפוחים שבו, אי-שם בשנות השמונים, שתלתי עץ. עצירה לתצפית מול קונייטרה הסורית, מבלי לדעת כלל, שכמה שעות קודם לכן ורק קילומטרים ספורים מאיתנו, כבשו אותה המורדים. היסטוריה בהתהוותה.
.
גם לדיפנדר הסטוריה ארוכת שנים. מדובר באייקון מוטורי – שם נרדף לרכב שטח קשוח, בסיסי, תכליתי. רכב שנסע בכל דרך ובכל מקום על הגלובוס. חוויתי אותו אז על מדים צבאיים וכמדריך נהיגת שטח (כששירת כרכב מנהלתי, קרבי ואף ממוגן ירי – דויד).
אבל מה שעומד פה לידי כרגע, ממש לא דומה לכלי הספרטני ההוא.
.
בעצם, הוא כן דומה.
מעצבים מוכשרים הצליחו לשמר את הקווים הרבועים ואלמנטיים המזוהים עם המקור – רק שבעיצוב המודרני הוא הרבה יותר מפונפן ומלוטש. הדיפנדר המודרני הוא כמו הגבר החדש שמורח על פניו קרם מזין, קרם לחות והשד יודע מה עוד…

כניסה אליו מבהירה שהפנימיות (החשובה לא פחות) לא הוזנחה ונעשתה כאן עבודה מעולה. ראו את סביבת הנהג הנקייה היפה והמוקפדת. זה בהחלט מרשים, אהבתי את הארגונומיה המעולה ואת קלות התפעול – דברים שהדיפנדרים המחוספסים ההם מהשדה החרוש רק יכלו לחלום עליהם. גם תנוחת הנהיגה היא אותה תנוחה דיפנדרית גבוהה, כשעיני הנהג ממוקמות בגובה של כ-1.80 מעל פני הקרקע.
.
מדובר כאן בגרסת דיזל 200 S שהיא הבסיסית ומהווה גרסת כניסה זולה יחסית. רכב יוקרתי טכנולוגי ויקר, שבגרסתו הנוכחית מוותר על בולמים מתוחכמים, שפע אלקטרוניקה וצמיגים בחתך נמוך וספורטיבי.
אין כאן שבעה מושבים, אלא רק חמישה, אבל אלה מרווחים מאוד בכל מימד ומתווספים לרצפה השטוחה לחלוטין. גם תא המטען פוגש את חלומם הרטוב של שוחרי העמסת הציוד.
כמה חבל שהתאכזבנו מאיכות הפלסטיקה שרצוי ותהיה גבוהה יותר ברמת המחירים הזו. מאידך – היעדר אבזור מסוים שתרם להורדת המחיר (כמו למשל חישוקי 19 אינטש במקום 20), אינו, בהכרח, חסרון, במיוחד ברכב שכזה.

הדיפנדר הפחות חזק בסדרה אינו מתקשה לטפס במעלה הכביש לרמת הגולן, גם כשהמדובר על העליות התלולות ההן מחמת גדר. "חלש" הוא מושג יחסי, וגם אם מנוע דיזל 3.0 ליטרים ושישה צילנדרים המפיק 200 כוחות סוס בשיאו, נשמע לכם "מאכזב", אז לא – אותי הוא לא איכזב.
ראשית, הוא נעים ושקט עד כדי התהייה האם המדובר בכלל בלוגם סולר ולא בגומע בנזין מעודן. שנית, שיא המומנט (50 קג"מ), המבטא את כוח המנוע, זמין כבר ב-1250 סל"ד, ובשילוב עם תיבת 8 הילוכים חלקה ויעילה, הדיפנדר 200 מתנהל בזריזות שמספיקה בהחלט. 10.2 שניות בהאצה מהמקום ל-100 קמ"ש לא ירגשו, ורגע לפני עקיפה זריזה בדו-סטרי, כדאי שתשקלו פעמיים, אבל, שוב, צריך לזכור כי המדובר כאן ברכב שטח גדול ותכליתי ולא בקומפקטית חמימה. עבור רכב גדול שכזה, הנאלץ להעיק על מנועו עם משקל רב והתנגדות רוח בשל מבנה רבוע, צריכת דלק ממוצעת של כ-10 ק"מ לליטר יכולה, אף היא, להתקבל בסלחנות.

הוויתור על מערכת בולמי אוויר מתוחכמת, לא בהכרח גובה מחיר יקר. אז נכון שמרווח הגחון לא גדל בלחיצת כפתור או בסיבוב חוגה, אך, מאידך, הפשטות המבנית של הגרסה הזו היא דווקא יתרון כשאתם בשטח. עבודת קפיצי הפלדה והבולמים משובחת, ולצד הנוחות ויכולת גיהוץ השבילים הטובה, היא מציעה גם עבירות מרשימה, יחס העברה נמוך, מערכת לבקרת נסיעה במורד, בקרת משיכה יעילה מאוד ודיפרנציאל אחורי ננעל אוטומטית. צריך רק לנווט בין אפשרויות סוגי השטח שהבורר מציע והמחשב בעצמו ימצא לכם את התמהיל הנכון. או אז, ישתנו תגובת המנוע ותזמון החלפת ההילוכים, תתבצע נעילת דיפרנציאל (אם צריך), ואופי פעולת בקרת המשיכה תותאם למשימה. לכם, נותר רק לכוון ולנסוע.
באותו דיפנדר צבאי ההוא של פעם היה מאתגר הרבה יותר…
נהיגת OFF ROAD דורשת גם קריאת שטח והיכרות עם מה שנעשה מתחת לגלגלים, ואלו – נעשו קלות יותר בזכות שלל המצלמות ההיקפיות (העוזרות גם בתמרוני חניה). באמצעותן, ניתן לצפות על סביבת הרכב ואפילו על מה שקורה מתחתיו…
אישית, במעברים אתגריים במיוחד, אני מעדיף לבחון את פני הקרקע על ידי ירידה מהרכב או בעזרת מכוון, במיוחד לנוכח העובדה כי דרך מסך קשה מאד לאמוד נכונה עומקים, ולכן, מה שמבט ישיר יאפשר לכם, לא יוכל להיות מוחלף בהצלחה ע"י צפייה במסך.
אבל אין ספק שעבור נהג השטח המודרני העזרים הללו מהווים שדרוג.
לנד רובר דיפנדר האייקוני לבש בגדים אופנתיים והפך לרכב כביש שטח מפנק עם יכולות מעולות, בכל מקום שתסעו איתו. בגרסתו הבסיסית מחירו (540,000 ש"ח) גבוה משל מתחריו – הטויוטה לנד קרוזר והפורד ברונקו.
הלנד רובר דיפנדר אמנם כבר לא משרת בצבא,
אבל אנחנו בהחלט מצדיעים לו.