Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
מסתבר, כי, לאחרונה, השאיפה להקלה ביוקר המחיה מאפילה, לעיתים, על יוקר חיי אדם. מתברר כי הדרישות להכשרת נהגים חדשים, עומדות לקבל הקלות, דווקא בזמן שמספר הנפגעים בתאונות דרכים מזנק בהתמדה כלפי מעלה. האם 9 שעות אימון נהיגה בלבד, מספיקות בכדי להפוך בני נוער צעירים לנהגים? אני חושב שזה אפילו מסוכן.
השינוי – צמצום מספר שיעורי הנהיגה המינימלי הנדרש מתלמיד נהיגה – עומד להתרחש, ככל הנראה, בשנת 2025 הקרובה, כשכבר היום, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, מספרם של ההרוגים בתאונות דרכים (383 ) בשנה זו עקף את מספר ההרוגים בשנת 2023 (361), ונשאר לנו, להזכירכם, עוד למעלה מחודש לספירה הכואבת הזו…
אגב, מספרם של ההרוגים אינו משקף בהכרח את העליה במספרן של תאונות הדרכים. המכוניות הופכות לבטוחות בהרבה יותר, פינוי הנפגעים והטיפול בהם משתפר, צפיפות התנועה מפחיתה את המהירות הממוצעת ומשפיעה על חומרת התאונות. כן, אולי מאתגר יותר להיהרג כיום בתאונת דרכים, אבל נסו פעם לברר מעבר לכך, למשל, את מספרם אלה שהפכו, תוך שניות, לנכים או לפצועים באורח בינוני או קשה, ואני מבטיח לכם שתופתעו…
.
הנהיגה בת-ימינו נעשית במכוניות שאמנם, הן, מצד אחד, בטוחות יותר, אבל, במקביל, הן גם עצמתיות יותר, מהירות יותר, והנהיגה עצמה מתרחשת בתנאים צפופים בהרבה יותר מבעבר. הצפיפות הגבוהה גורמת לעיכובים ולעצבנות רבה של הנהגים, הנוטים, מצידם, ללקיחת סיכונים רבה יותר, וזאת, על רקע האכיפה והסדר, שהופכים למורגשים ומשפיעים, פחות ופחות.
30 שנה אני עוסק בתחום שתמיד עניין אותי.
לא הגעתי אליו מתוך חוסר ברירה, אלא מתוך שליחות ואהבת תחום הרכב הנהיגה והתחבורה. הכשרתי אלפי נהגים חדשים ושדרגתי מאות בעלי רישיון בשעות לימוד שמטרתן העלאת רמת הבטיחות, פיתוח יכולות הנהיגה המקצועית בשטח, הנהיגה ספורטיבית, הנהיגה המבצעית ועוד. נדמה לי, כי בכל הנוגע לתהליך הכשרת נער או נערה מגיל 16.5 ועד לקבלת רשיון הנהיגה שלהם, יש לי מה לומר, והרבה.
בשנת 1982, כשקיבלתי את רשיון הנהיגה היה כאן הרבה פחות לחוץ ועצבני.
גם כשהתחלתי ללמד נהיגה בשנת 1995 הכבישים היו עדיין דלילים ושפויים יותר לנהיגה.
כבר שנים שעל מנת לגשת למבחן נהיגה, קבע המחוקק כי יש צורך בלפחות 19 שעות התנסות ולימוד נהיגה עם מורה (המקבילות ל-28 שעורי נהיגה בני 40 ד' כ"א).
בפועל, קשה לי לזכור תלמידים שהגיעו למכסת מינימום זו כשהם מסוגלים לנהוג באופן עצמאי, ראוי וללא סיכונים תכופים, שיאלצו אותי להפקיע מהם את השליטה ברכב.
רק מתי-מעט באמת מסוגלים לזאת ברכב אוטומטי,
על אחת כמה וכמה כשהמדובר ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית.
הפער בין רמותיהם של תלמידי הנהיגה עשוי להיות עצום.
הנערה שמעולם לא התעניינה מה פשר הדוושות שם למטה, עשויה להתגלות כבעלת כשרון, יכולת תפעול מעולה וקריאת כביש הגיונית וחכמה. לעומתה, התלמיד המצטיין ממגמת אבטחת הסייבר, עשוי להתגלות כחסר קואורדינציה מינימלית, סובל מהפרעות קשב וריכוז, ורמת החרדה שלו – מחרידה. דבר שיביא אותו למצבים המאלצים התערבות חוזרת ונשנית מהמורה, גם כשכבר חלפו-עברו להן 25 שעות (ויותר) של שיעורי נהיגה.
תלמיד הנהיגה מתמודד, במקביל, עם תשתית שהיא, לא פעם, פגומה ולא תקינה (חוסר בסימוני כביש, תמרורים מבלבלים וכן הלאה) ועומסי תנועה מטורפים (נסו להשתלב כחוק ובאדיבות במעגל תנועה הומה רכבים בשעות העומס…). שלא לדבר על נהגים ותיקים יותר חסרי התחשבות, חצופים, חסרי סבלנות או אלימים שאינם מאפשרים לרכב הלימוד להשתלב, ואף מאיצים בו, צופרים, המסתכנים והמסכנים את האחרים תוך כדי כך. (כי מי זוכר את תקנה 61? זו האומרת כי החוק מחייב את הנהג הנע בעקבות רכב מאותת, לאפשר לרכב שלפניו לבצע את השינוי ללא הפרעה?).
אנחנו בשיעורי הנהיגה נוהגים כחוק (אמנם בקצב איטי יותר מהשאר, אבל לא איטי יותר ממה שהחוק מתיר לנו) וזה הופך אותנו ל"חריגים" בכביש. כשהאנרכיה בכבישים שולטת, אנחנו (והלמד שעל הגג) הם אלה ה"מפריעים" לתנועה. הנהיגה לנהג החדש מאתגרת מנשוא, בין השאר, לאור העובדה כי החוק (ובעיקר – הסדר) שאמורים להגן עליו – אינם נוכחים שם.
קשה להתמודד עם רוכב אופניים הרוכב (בלילה וללא אורות) מול כיוון התנועה בכביש החד סטרי, עם נהג מונית העוצר בפתאומיות ליד נוסע במרכז הכביש, עם נהג אוטובוס הנדחף באלימות ביציאה מהתחנה, עם הולכי הרגל המתפרצים לכביש בהפתעה גמורה.
עם כל כמה שזה קשה גם לנו, הנהגים המנוסים, זה קשה שבעתיים לגוזלים הרכים.
מי שלא ישב ליד הנערים הללו בתהליך המורכב הזה של הכשרת הנהיגה, יתקשה לפעמים להבין אותי.
אנחנו המורים משמשים כמערכת הבלימה האוטונומית, כמערכת מניעת הסטייה מנתיב, התרעת השטחים המתים במראת הצד וגם – כחיישני הנסיעה לאחור. מורה הנהיגה הוא רשת הגיבוי וההצלה לטעויות רבות שתלמיד נהיגה עשה, עושה ויעשה במהלך הכשרתו. הצלת חיים ומניעת תאונות היא חלק משגרת יומו של המורה לנהיגה, ואיני מכיר אף לא אחד מהקולגות הרבים שלי שהיה מוכן לעלות עם התלמיד שלו לכביש ללא הדוושות שיאפשרו לו להעביר לידיו (או, נכון יותר, לרגליו) את השליטה ברכב.
הסיכונים בכביש הם עצומים – חוסר תשומת לב רגעית בכביש עלול להפוך את חייו של כל אחד לסיוט מתמשך. מורי הנהיגה מבלים את שעות עבודתם בסיכון גבוה מאוד, כשרק ניסיונם הרב ועירנותם הם המפרידים בין "עוד יום שגרתי" לבין "טרגדיה משנת-חיים".
הרעיון של עצמאות מדורגת (במסגרתה עובר תהליך ההכשרה ממורה הנהיגה לליווי עם מלווה), הוא רעיון מבורך. בכדי שהוא יעבוד, נדרשת מתלמיד הנהיגה רמה מסוימת של יכולת בסיסית, ועל וידוא יכולת זו אמונים בוחני הנהיגה (הלוא הם ה"טסטרים").
על אף, שלכאורה, המטרה היא "לעבור את הטסט" ולקבל את הרישיון המיוחל, במהלך הטסט נבדקות אצל הנבחן יכולות נהיגה בסיסיות ובטוחות-יחסית, בכדי שהמלווה אותו לאחר קבלת הרישיון יקבל לידיו נהג חדש שברשותו ניסיון מסוים ויכולות שהן מספקות-דיין לשלב המעבר לליווי.
קיצור תקופת הכשרת לימודי הנהיגה ישחרר אל המלווים נהגים חדשים שברשותם הרבה פחות ניסיון והם הרבה יותר "מסוכנים" – לעצמם, לסביבה וגם למלווים שאיתם ברכב.
לרשותו של המלווה הממוצע לא עומד רכב לימוד הנהיגה המצויד בדוושות ובמראות המאפשרות לו למנוע תאונה, אין ברשותו ניסיון בהדרכת נהיגה, ולעיתים, הוא-עצמו נהג בינוני ומטה,
כך, שהגדרת ה"מלווה", לכשעצמה, מעוררת, אף היא, לא מעט תהיות.
מלווה הנהיגה נדרש להיות נהג מעל לגיל 24 בעל ותק של 5 שנות נהיגה, או בן 30 ומעלה עם 3 שנות נהיגה. לא מצוינת שום דרישה לניסיון בפועל (או דרישה להוכחה לניסיון כזה), וגם קשיש או קשישה שלא נהגו כבר עשרות שנים, יכולים, על פי הגדרות אלו, לתפקד כמלווים.
אתם מבינים את מורכבות הסיטואציה?
נהג צעיר וחדש בעל היתר נהיגה זמני (שזה עתה קיצצו לו שעות רבות מהכשרת נהיגה בטוחה בהתנסות עם מורה מוסמך לנהיגה) מפוקח (ע"י מישהו שבעצמו עלול להוות סכנה) ברכב רגיל (שאין בו את האבזור המתאים כדי להציל את הנהג החדש מהטעויות, שבאופן הגיוני לגמרי, הוא עתיד לעשות)…
וכל זה, עוד לפני שנכנסנו לשאלות כמו מי בדיוק יפקח על ביצוע הלווי, והאם במדינת ה"סמוך" שבה אנחנו חיים ניתן באמת לסמוך על ההצהרה החתומה כי הליווי נעשה כראוי…
אז כאן, בוודאי תגידו – נכון, אבל, גם כיום, בדיוק כמו בעבר, היתר הנהיגה יתקבל, אך ורק, לאחר שהתלמיד יעבור בהצלחה את מבחן הנהיגה המעשי (הטסט).
הדרישה לצמצם את מספר שיעורי הנהיגה, תוביל, ללא ספק, לכישלונות רבים במבחני הנהיגה המעשיים (בין אם בשל חוסר ביכולות ובין אם בשל חוסר בניסיון של תלמידי הנהיגה), והשלב ה"הגיוני" הבא בעיני המחוקק יהיה, כנראה, הקלה בקריטריונים למעבר המבחן – "רפורמה" שתשחרר לכבישים הצפופים והעצבניים שלנו, מידי שנה, מאות נהגי צעירים חדשים שהפער בין יכולות הנהיגה המוכחות שלהם בעת מעבר המבחן לבין היכולות הנדרשות מהם במציאות, רק יילך ויגדל.
אנחנו בפתחו של תהליך, שלכאורה, מתיימר להצטייר כ"חדשני ומהפכני" וככזה שמטרתו המוצהרת הינה להקל על הנטל הכלכלי של הוצאת רישיון הנהיגה,
אבל, למעשה, במציאות הישראלית הקיימת, הוא עלול לגרום כאן למפולת שלגים של תאונות דרכים, אובדן חיים ונכות, שעלולים להוות בכיה לדורות!
בסיכומו של דבר,
חשוב להוסיף, כי מהיכרותי רבת השנים עם מורי נהיגה, אני חייב לציין כי חלקם אנשים ערכיים, מקצועיים ורואים במקצוע שליחות, ומאידך, ישנם גם לא מעט שהייתי מעדיף לחסוך כאן את חשיפת דעתי עליהם.
אולם כך או אחרת,
בשורה התחתונה – את הכשרת הנהג העתידי ניתן (ובוודאי שרצוי!) לשפר יותר, להעשיר את הבנתו וידיעותיו בתחום השכיח הזה בחיינו, כך שלהסתפק בהכשרה קצרה כל כך, ועל אחת כמה וכמה – להעביר את מרכז הכובד למלווה הנבוך – עלול להתברר כחוסר אחריות טראגי מצד הממונים האחראים על מחדל "אסדרה" זה!
A Site by