יונדאי אלנטרה N ידנית – פוגעת במטרה

אייזיק דוידוביץ 18 באוקטובר 2025 69 Views

התגובה חייבת להיות מידית. השתהות – משמעותה פספוס. ואסור לפספס.
במטווח "טריגר" שבאיילת השחר נדרשים ריכוז, קור רוח ומשמעת ברזל. הוראות הבטיחות שם מחמירות, וכל ירייה מלווה באדרנלין שמטפס במעלה עמוד השדרה. העניין איננו רק הפגיעה בחרס המעופף – אלא הדיוק, השלמות, השאיפה לביצוע מושלם.
בדיוק אותו עיקרון שמנחה גם את יונדאי אלנטרה N – ובמיוחד את גרסתה הידנית. היא דורשת, מאתגרת, ומתגמלת – כמו שאנחנו אוהבים. וכשהיא פוגעת, היא פוגעת בול.
.
יכולנו לבחור אחרת. להיכנס ל-SUV חשמלי, ליהנות מהשקט ומבקרת השיוט המפנקת, לשייט באדישות אל בית קפה מול הים.
אבל לא לשם כך באנו. אנחנו מחפשים דופק, ריח דלק, תחושת שליטה. אז נכנסנו לאלנטרה – אבל לא לסתם אלנטרה. זו גרסת ה-N, גרסת הנהגים. וזו אפילו ידנית.
.
כבר ביציאה מהחניון ברור שזו לא מכונית של נינוחות ופינוק. השיוט בכביש הבינעירוני מוחשי, עם שאון צמיגים ורוח ובולמים קשיחים יחסית גם במצב ה־Comfort. אבל למי שזה מיועד לו – זהו חלק מהמחיר ואולי גם מהקסם. מושבי הכמעט – באקט הקדמיים תומכים היטב, תנוחת הנהיגה מושלמת, ואפילו בלם החניה הידני רומז שכאן באנו לנהוג.
אלנטרה N היא לא הרכב המושלם לחופשה משפחתית באילת – אלא אם המשפחה שלכם חיה על אדרנלין.
.
אם תתעלמו מהכנף האחורית, מהאגזוזים הגדולים ומהצמיגים הסופר נמוכים (35), תוכלו לחשוב שמדובר בעוד אלנטרה רגילה. אבל לא תצליחו להתעלם מהנוכחות.
רעם האגזוזים, נגיעות הצבעים הנועזים, והישיבה הנמוכה מזכירים לכם כל הזמן – אתם בתוך רכב שמדבר בשפת הנהיגה, לא בשפת החיסכון והיעילות של האחות ההיברידית.

.
מתחת למכסה המנוע מסתתר מנוע טורבו־בנזין בנפח 2.0 ליטרים עם 276 כ"ס, ותיבת שישה הילוכים ידנית שמרגישה כמעט ארכאית בימינו. התאוצה ל־100 קמ"ש ב־5.8 שניות מרשימה, אבל זה לא העיקר.
העיקר היא החוויה. התחושה.
השיתוף המוחלט בין נהג למכונה.

המנוע גמיש, מגיב מיד, ונושם עמוק גם במעלה הסל"ד. כל לחיצה מדויקת, כל מעבר הילוך – חיבור ישיר בין המחשבה לתנועה. המצמד חד ומדויק, ההגה קצר ומהיר (עם קצת יותר משני סיבובים מנעילה לנעילה) , הבלמים חדים ומעבירים משוב ישיר (ובהמשך גם התגלו כעמידים תחת עומס) . זה רכב שלא מתפשר – ואם אתה רוצה להוציא ממנו את המיטב, תצטרך לעבוד.

הכביש מתפתל, אני בולם, מוריד הילוך. במוח חוזרת אליי סצנה מבית הספר לנהיגת ראלי GET בצרפת, אי שם ב־1995 – שם לימדו אותנו את טכניקת "עקב־בוהן".
באלנטרה N אין צורך בכך. לחיצה על כפתור ה־REV שעל ההגה, והמערכת מבצעת Rev Matching מדויק יותר מכל תיאום ידני. זה אפילו נשמע טוב – רעם התפרצות שאון סיבובי מנוע. כל הדיוט מרגיש כנהג מרוצים.
מאותם רגעים שבהם אתה מבין כמה רחוק יונדאי הלכה עם סדרת N שלה – לא רק רכב חזק אלא רכב נהיגה אמיתי.

אלנטרה N מונמכת, מוקשחת, ומחודדת מאחותה המשפחתית. רדיוס הסיבוב גדל יותר מהממוצע ומאחותה, התמרונים בעיר קצת פחות נוחים. אבל זה מה יש.
גם צריכת הדלק אינה חסכונית. במאמץ, הגענו ל־10 ק"מ לליטר, בשיוט בינעירוני שפוי וממושך אפילו ל-13 ק"מ לליטר; בנהיגה נמרצת – זה יורד במהירות מפחידה. אבל מה – כל ליטר כזה מתורגם לחיוך.

לפגוע בול

במטווח "טריגר" שבאיילת השחר, החוויה חוזרת אליי שוב, רק עם רובה במקום הגה. תדריך הבטיחות, הנשימה, הדיוק. ירי על חרסים מעופפים דורש אינסטינקט.
אין זמן לחשוב – יש זמן לפעול.
החרס מתעופף, אני מקדים, סוחט את ההדק, מרגיש את הרתע בכתף. חוויה קצרה, חזקה, ממכרת.

הניסיון שלי בירי מסתכם בשירות הצבאי, אבל מסתבר שירי טילי נ.ט לא בהכרח נותן יתרון כשמדובר על ירי על חרסים מעופפים. אין יותר מדי זמן לכוון והקדמת החרס המעופף תוך חישוב מהיר של מסלולו העתידי והקצר, יביא למפגש המיוחל בין הקליע לחרס המתנפץ.

אחיזה נכונה ויציבה של הרובה, עם כמה שיותר נקודות מגע, מבט רחוק וממוקד ותכנון מקדים מזכירים לי גם טכניקות נהיגה. באלנטרה N רגל שמאל מודבקת למדרך הסטאטי, הגוף הספון בתוך מושבי הבאקט, ואחיזת ההגה משולים לקת השקועה בשקע הכתף והצמדת הזרועות לגוף הרובה. לא אחיזה נוקשה ולחוצה אך אחיזה בוטחת.
החרס המתעופף דורש תגובה מידית. מעקב קצר אחר מעופו והקדמתו, תוך סחיטת ההדק שמביאה להדף המטיח את קת הרובה לתוך הכתף. אחרי 25 כדורים כבר מרגישים את הכתף, והסימן האדום אפילו נשאר שם מספר ימים…

אני מחכה בקוצר רוח לשחרור חרס נוסף, ממש כמו ההמתנה לעיקול הבא בכביש המפותל (כי ישורות זה משעמם…) והוא מופיע ומתנפץ לרסיסים. פגעתי!

ISRAELBALISTICS
מטווח טריגר

אלנטרה N אמנם עשויה שלא לרגש את אלה שמספרים עושים להם את זה, וההשפלה שהיא עברה במבחן התאוצה מול זיקר חשמלית, לא השפיעה עלינו. שכן, אנחנו מעריכים ומעדיפים את מה שהאלנטרה N מציעה.
היא אמנם בעלת הנעה קדמית, אך אופן העברת כוח המנוע ותרגומו למשיכה ותאוצה תודות גם לדיפרנציאל מוגבל ההחלקה, והצמיגים המשובחים, מעוררת הערצה. יש כאן אפשרויות רבות לכיול אינדיבידואלי של רכיבים שונים כמו ההגה, הבולמים, בקרת האחיזה, הדיפרנציאל ועוד. אפילו מדידת זמנים וטלמטריה מדויקת של הנהיגה בהתאם למספר מסלולים שעיקרם באמריקה, לשם מגיעה האלנטרה בתקינה אמריקאית.

אישית, אני מעדיף את האלנטרה הידנית, וזאת עוד בטרם נהגתי על זו האוטומטית. אמנם, זו הידנית כנראה תהיה פחות מהירה אבל מעורבות ואתגר בנהיגה מעניינים אותי יותר מקיזוז זמנים בתוצאה הסופית.

224,000 שקלים עבור משפחתית שאינה מצטיינת בנוחות גבוהה, ואף חסרה פתחי מיזוג למושב האחורי, עשויים להישמע כמחיר מופרז — במיוחד כשהאלנטרה ההיברידית הזולה יותר ניצבת באולם התצוגה לצידה. (מתחרה ישירה – סקודה אוקטביה RS האוטומטית יקרה ב-30,000 ש"ח מהאלנטרה N האוטומטית שמחירה 234,900 ש"ח)
אבל יצירה נהדרת כמו אלנטרה N לא נועדה לכולם. היא שייכת לזן הולך ונעלם – למכוניות שנהגים אמיתיים עוד חולמים עליהן בלילה.

תודות לקובי ליאני ולמטווח "טריגר" באיילת השחר.