Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
לא באמת לקחנו את שלושתן למבחן השוואתי, אך בהחלט נהגנו בהן ונהנינו. שלוש משפחתיות חמות של יצרנים עממיים, כאלו המבקשות ליצור פשרה בין שימושיות משפחתית וחרמנות הגה.
וגם רצינו להודות ליבואנים – כלמוביל, צ'מפיון מוטורס, ודלק מוטורס – שמציעים כאן גם אופציות לחובבי ההגה. אנחנו בעד!
אחת מהן אפילו ידנית!
אף אחת מהן לא עונה להגדרה SUV. יושבים קרוב לכביש, תנוחת הנהיגה נמוכה, המנוע מפיק סאונד מעורר, מומנט וסוסים, ההגה מהיר והשלדה מתוכננת לעמוד גם בעומסי נהיגה ספורטיבית.
אז נכון שאת רוב הזמן תבלו איתן בפקק, כשאחת מהן תאלץ אתכם, אפילו, להפעיל את המצמד עם רגל שמאל. אצל האחיות השפויות שלהן נוחות הנסיעה תהיה טובה יותר, וצריכת הדלק נמוכה יותר משמעותית. אז למה לעזאזל לשלם עליהן אפילו יותר מאותן אחיות מהוגנות הנוסעות בתלם?
ככה!
אם אתם לא אוהבים לנהוג, אם כבישים מפותלים הם מטרד עבורכם, חשמל מעביר בכם זרם ורטט מהתרגשות וישיבה נמוכה מאחורי ההגה נראית לכם מטופשת, תעברו הלאה. מושגים כמו "העברת משקל", "לחימת הגה", "התאמת סל"ד" "תקשורת רכב-נהג" זרים לכם ואתם סקרנים לגבי "זמני טעינה", גודל מסך המולטימידה, או פירוט חמישים גווני תאורת האווירה ברכב, אז עזבו…
.
.
.
עכשיו, כשנשארנו כאן רק אתם – חובבי הנהיגה, שמרון ואני, נקדים ונאמר כי השוואה ישירה אין כאן ממש. המאזדה 3 טורבו היא משפחתית חזקה אך ללא יומרות ספורטיביות מובהקות. הסקודה אוקטביה RS מכוונת כבר יותר לחובבי הנהיגה הספורטיבית ואילו יונדאי אלנטרה N (כאן בגרסתה הידנית), הלכה אפילו רחוק יותר.
כולן יובילו את המשפחה בערב החג ובפקק האינסופי, לצד שימושיות של משפחתית. האוקטביה תהיה הפרקטית יותר, המאזדה הנעימה לנסיעה וביונדאי תוכלו להראות לילדים במסך המולטימדיה, תרשימים של מסלולי מירוצים בארה"ב…
בדרך חזרה, כשהכביש יהיה כבר פנוי, רעשי הכביש באלנטרה יהיו המוחשיים ביותר, היא גם תהיה הפחות נוחה מבין השלוש. המצב בסקודה טוב יותר והמאזדה היא היא הקרובה ביותר להגדרה – משפחתית נוחה. שלא במקרה, זהו גם הדירוג ההפוך כשמדובר בצד השני של המטבע – היכולת הדינמית וההנאה מנהיגה.
מדובר במכוניות בעלות הנעה קדמית כשזו היפנית חריגה, ונעזרת במצמד המסוגל להעביר 50% מהכוח לגלגלים האחוריים. לא בדיוק הנעה כפולה קלאסית לרכב ביצועים, אבל כזה המחלק את הנטל ומוריד את העומס מאלה הקדמיים (ובמיוחד מאפשר נסיעה בשלג…). במכוניות הנעה קדמית חזקות, היכולת להעביר את תפוקת המנוע ובמיוחד בסיבוב, היא קריטית. זה דורש מומחיות; דיפרנציאל מתוחכם, תכנון מתלים נכון, חלוקת משקל ועוד. כל אלה נדרשים על מנת למנוע סחרור גלגל פנימי בסיבוב ולחימת הגה. זוהי אמנות מהנדסי השלדה הנדרשים, בין היתר להקשיח אותה וזו הסיבה שתראו למשל, חיזוקי מבנה אם תציצו לתוך תא המטען ביונדאי N.
זו האחרונה, ובמיוחד בגרסת הגיר הידני, גרמה לבלוטות החשק שלי לעבוד יותר ולרצות לנהוג אותה עוד ועוד. היכולת הגבוהה מאוד, הדיוק, העצמה, האפילו על החסרונות "המשפחתיים". הסאונד הנוכח העצים עוד יותר את החוויה שמדובר במכונית ספורט קיצונית וזו המכונית שהייתי לוקח איתי למסלול הסגור. במחיר שהיא נמכרת, קשה לחשוב על משהו שיכול להתחרות ביכולות הגבוהות שלה.
סקודה אוקטביה מהנה, גם היא, לנהיגה, אך בצורה מעט סולידית יותר. שלדה מצוינת, היגוי משובח, ופשרה כואבת פחות בצד המשפחתי של המתרס. אין כאן חדות והחלטיות כמו באלנטרה N, הסאונד מהמנוע שלה לא חצוף ובועט, והיא, למעשה, משפחתית מהירה עם יכולות גבוהות, מאשר משפחתית קיצונית למסלול המרוצים.
וברקע – המאזדה 3 טורבו; זו עושה עבודה נפלאה, היא המלוטשת והאיכותית מבין השלושה, הזולה מביניהן ותתאים לפחות קיצוניים בנהיגתם. היתרון שלה יתבטא בעיקר בכביש הרטוב, והיא בהחלט תמורה טובה למחיר.
משפחתיות על תרד/ שמרון אנגל
משפחתיות שאכלו תרד אינן דבר חדש. למעשה, אנו מכירים את הז'אנר הזה עוד משנות החמישים, כשפיאט הוציאו גרסת TV ל-1100 שלהם, בעוד אלפא רומאו השיקה גרסאות ti לג'ולייטה 1300 השמנמנה שלה וגרמה לכל אלברטו להרגיש ששם משפחתו הוא אסקארי…
בשנות הששים התרחבה המגמה כשב.מ.וו הוציאה את דגמי הנויה קלאסה החדשים – ובהמשך את סדרת 02 – ובמהרה חזינו בקרבות אלפא – ב.מ.וו ברמזורים, בכבישים המפותלים ועל מסלולי המירוצים. יצרני הרכב הבינו את הביקוש לדגמים חמים של משפחתיות – ובנוסף הפנימו את משמעות המשפט שהגיע מהנסקאר האמריקאי…Race on Sunday, sell on monday. מירוצי מכוניות סאלון (משפחתיות) הפכו ליותר ויותר פופולריים – ודגמים חזקים יותר הפציעו חדשות לבקרים.
במקביל, ז'אנר חדש נולד בשנות השבעים עם עקרון דומה – ההוט האץ'; גרסאות חמות של משפחתיות קומפקטיות, מרנו 5 אלפין וגולף GTI ועד ללנצ'יה דלתא אינטגרלה אימתנית, שכבר הביאה אותנו לניינטיז.
בחזרה למשפחתיות, הסצנה "התפוצצה" בשנות השמונים, עם גרסת 16 שסתומים חמה למרצדס 190 – ובעקבותיה הגיעו פורד סיירה קוזוורט, ב.מ.וו M3, גרסת 3 ליטר של אלפא 75 ואפילו…שומו שמיים…לנצ'יה תמה עם מנוע V8 של פרארי. מאז, הז'אנרים החמים המשיכו לגדול ולהתפתח, עד שלפני מספר שנים החלו להתכווץ; תהליך שהואץ בעקבות החקיקה הדרקונית נגד זיהום אויר, אכיפת מהירות מוגברת ברחבי אירופה, שינוי בטעם הקהל שרצה "לשבת גבוה" ומגפת הקורונה, שאת השפעתה הקטלנית על שוק הרכב המערבי עוד ילמדו באוניברסיטאות…
חמוש בכל המטען ההסטורי הזה – ובזכרונות של חויות מאחורי הגאי העור והעץ של חלק מכוכבות העבר – הסתקרנתי לדגום נהיגות קצרות וממצות בשלוש המשפחתיות החמות האלו, שהפכו את סתיו 2025 להרבה יותר מעניין, עם פחות נהיגות מייגעות בקרוסאוברים היברידיים וחשמליים, שזה מה שעמישראל רוצה בימינו – וכמה שיותר…
אפתח דווקא עם זו שהגיעה אלינו למבחן אחרונה, מאזדה 3 טורבו. לכאורה, יש לה יתרונות רבים שחביבים עלי. העיצוב המרהיב של גרסת ההצ'באק – שנותר כזה גם לאחר לא מעט שנים, המשיכה הטובה ביציאה מהמקום, המומנט והצליל הבשרניים של המנוע ועיצוב הפנים העשיר. לא רק זאת, אלא שה-3 המטורבתת נראית כמו ה"סליפרית" האולטימטיבית – אנונימית כמו המאזדה 3 של השכן – ומעוררת תשומת לב שלילית בערך באותה מידה. 
חמוש בכל האופטימיות הזו, אני מגלה בהיירפין הראשון שהמאזדה הכבדה לא ממש ששה לשעשועי הגה – ושנטייתה לתת היגוי בולט נותרת אדישה לתוספת הכח הנומינלית של הסרן האחורי. ההגה שלה נעדר חדות, הבלמים נעדרי נשיכה חזקה ותיבת ההילוכים האוטומטית-פלנטרית מבכרת פעולה חלקה על פני תגובות מהירות.
דגם זה של מאזדה 3 מגיע לארץ בתקינה אמריקאית – וככזה, מתאים לתמונת הסיום שמלווה אותי; משפחתית שרירית, סוג של מכונית שרירים מודרנית ופרקטית. רק אל תטעו בה שהיא גם ספורטיבית – כי היא לא, בדיוק כמו אותן מפלצות רבע מייל אמריקאיות שהצטיינו בתאוצה בקו ישר ולא ממש הבריקו בשאר התחומים.
מכאן לסקודה RS הזרחנית, שאהבתי את עיצובה על אף צבעה…מכונית חמה בטעם טוב, כזו שמביני דבר יבינו שמדובר ב"דבר האמיתי", אך ללא הגזמות בנוסח דרום קוריאה. תא הנוסעים של אוקטביה RS על מושבי הבאקט שלו מתגלה כמזמין, תנוחת הנהיגה מעולה, תגובת הדוושה טובה – ומהר מאוד אני מוצא את עצמי דוחק את הצ'כית הזרחנית לעבר מגבלותיה…אלא שגמדים קטנים מרסנים אותי ומסרסים את החויה.
עשו לעצמכם טובה – והעבירו את בקרת היציבות למצב 'ספורט'. או אז תתחיל ה"מונית הזרחנית" שלכם לגלות שמחת חיים בצעדי ריקוד מהוססים – ותזכיר שיש חיים גם בחלקה האחורי בעת תיקול הפניות. על אף תיבת הילוכים כפולת מצמדים שסובלת מפעולה לא חלקה במהירויות נמוכות, אפשר להנות מאוד מנהיגת הסקודה ולזרום איתה בכבישים מעניינים. למרות ריבוי האפשרויות בכיוון המתלים האקטיביים, נוחות הנסיעה לא תבריק – לא שמישהו מצפה לזה במשפחתית ספורטיבית – אבל הזרחנוקטביה מתמסרת לחובב ההגה. אישית, נהניתי ממנה יותר מאשר מבת דודתה מוולפסבורג, הגולף GTI.
יונדאי אלנטרה N היא המסקרנת בין השלוש – וגם זו המציעה את התמורה הטובה ביותר לכסף, לטעמי. על העיצוב שלה אפשר להתווכח, קל וחומר על נוצות הקרב הספורטיביות, אך זו עדיין משפחתית פרקטית ומרווחת, עם תא מטען גדול (גם אם קצת פחות שימושי, ללא דלת חמישית המתבקשת בעיצוב פאסטבק). כשאתה צולל למושב הבאקט שלה, מכוון לך תנוחת נהיגה קרובה לשלמות, מחייך למראה דוושת המצמד ומוט ההילוכים הידני ומתרגש משלל התצוגות הדיגיטליות, ברור לך שכאן מצפה לך חויה. 
אלנטרה N היא קצת כמו אופנוע ספורטיבי קיצוני…יש לך מושב אחורי, אבל לא ממש בא לך להרכיב עליו. אלנטרה N מחכה לסופי שבוע, לטיולי נהיגה ולימי מסלול. היא מתחננת לנהיגה ממוקדת – ויודעת לתגמל במסרים אנלוגיים בימים שכל השאר עברו לדיגיטלי. היא גם בוחנת אותך, כי על אף קיומו של דיפרנציאל מוגבל החלקה, הורדה של 280 כ"ס לזוג הגלגלים הקדמיים אינה דבר של מה בכך…ואני נזכר שפעם יצרני הרכב האמינו שתקרת ההספק למכונית הנעה קדמית עמדה על 200 כוחות סוס…
ברגע של כנות, אני תוהה ביני לבין עצמי עד כמה התחברתי לקוריאנית השחורה עם העיטורים האדומים. על אף יכולותיה הכבירות, התחברתי יותר לאחותה הקטנה, i20N – זצ"ל – ובבדיקת המושב האחורי המרווח, הכל סביבי קודר, אין פתחי יציאת אויר לנוסעים, אין גם משענת יד מרכזית. אלנטרה N היא מכונית קיצונית, ממוקדת מאוד – מכונית לחובב הגה שהוא קצת אגואיסט…
זמן מה עבר, החויות שקעו, הזכרונות עובדו. שלוש מכוניות מרשימות שמזכירות לנו עד כמה ההיצע לחובב ההגה דל כיום – ואל תספרו לי על חשמליות סיניות חזקות כמשפחתיות ספורטיביות, כי הן ממש לא שם. מבין השלוש הייתי בוחר באלנטרה N, על אף מספר הסתייגויות מאופייה ומעיצובה. למה? פשוט מאוד, מדד החלב. אם הייתי מגלה באמצע הלילה שאזל החלב בבית והייתי יוצא לדראגסטור הקרוב לרכוש בקבוק, עם המאזדה הייתי חוזר ישר הביתה, בעוד שעם אוקטביה RS הייתי מאריך את הדרך. אלנטרה N? זו המכונית היחידה מבין השלוש שתגרום לך לצאת מהבית לסתם נהיגה של לילה, ללא תירוץ, גם כשיש חלב במקרר.
A Site by