Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
זכורה לי עוד בצעירותי, תוכנית " 60 דקות" על למבורגיני קונטאש, שם נחקק בזכרוני המשפט "כל חובב רכב חייב לנהוג לפחות פעם אחת ברכב עם מנוע V-12".
לקח לי יותר מעשור להגשים את החלום הרטוב הזה, ולא פחות חשוב – עם רכב עוצמתי ונחשק – Lamborghini Diablo SE, גרסת הקצה של הדיאבלו שיוצר בשנת 1994 ובמהדורה מוגבלת של 150 יחידות בלבד. ה- SE יוצרה לרגל 30 שנות קיומה של למבורגיני, יריבתה המושבעת של פרארי.
היה זה הדובדבן שבקצפת, במסגרת מסע ספורט מוטורי מרגש שערכתי בספטמבר 1995מסע שכלל ביקורים בחברות אקזוטיות כגון מזרטי (כולל נסיעת מבחן בדגם קואטרופורטה) קבוצת הפורמולה1 "מינרדי", ביקור חפוז ב"בוגאטי" ופיספוס מצער לנהיגת מבחן ולקינוח צפיה בגרנד פרי של איטליה במסלול ב"מונזה" כולל ביקור בפאדוק ומסיבת העיתונאים.
מפעל למבורגיני נמצא בעיר כפרית בשם Sant'Agata Bolognese השוכנת ליד "בולוניה", לא רחוק מ"מודנה", מקום מישכנה של פרארי.
הביקור החל בסיור מעניין במפעל, שם זכיתי לראות כיצד מרכיבים את הדיאבלו, שלמעשה היה הדגם היחידי שנמכר באותה עת. בניגוד לפסי היצור המתקדמים הקיימים אצל יצרני הרכב, באותה עת למבורגיני דבקו במסורת מלאכת היד, החל מריתוך שלדת צינורות הפלדה, חלקי הגוף מסגסוגת אלומיניום קלה וסיבי פחם, ושידוך המכלולים השונים עד לשלב הסופי. המנוע לעומת זאת נבנה בנפרד על ידי רובוט, לטובת דיוק וביצועים מירבים. תהליך ייצורה של הדיאבלו משתרע על פני מספר חודשים, אך התוצאה הסופית היא, לא פחות, מחלום על גלגלים.
לאורך פס הייצור עמדו לראווה, כל דגמי החברה לדורותיה. את דגמי למבורגיני הכרתי עוד כשהייתי ילד ולא התקשיתי בזיהוים לרבות המיורה, הקונטאש האגדיים.
בסיום הביקור המרתק במפעל, פניתי למשרדו של יחצ"ן למבורגיני, שהיה לא אחר מאשר אלוף העולם בראלי בשנות השבעים, 'סנדרו מונארי'. מונארי היה הנהג הבכיר של לאנצי'ה באותה עת והוביל את הפולביה והסטאטוס לנצחונות שנחקקו בדפי ההסטוריה. לאחר ראיון קצר איתו, הסביר לי 'מונארי' תוך כדי התנצלות, שהדיאבלו VT ,שתוכננה עבורי לנסיעת המבחן נמצאת בתערוכה בפרנקפורט ולכן לא אוכל לקבלה. האלטרנטיבה שהוצעה לי הייתה גרסת ה-SE המיוחדת. בתנאי שאין לי כמובן התנגדות…
דיאבלו S.E הושקה, כאמור, בשנת 1994 לרגל 30 שנות קיומה של למבורגיני, כמכונית-העל הבכירה של למבורגיני, מאז ומעולם. הדגם התבסס על הדיאבלו VT, שיצורה החל ארבע שנים קודם לכן. על מנת להפוך אותה לקיצונית עוד יותר, הושלו מעליה 100 ק"ג חיוניים, שהעמידו את משקלה של ה SE על 1450 ק"ג. לא מעט פינוקים, בסיסיים לכאורה, נחסכו לטובת המטרה. חלונות החשמל הוחלפו בפרספקט מקובע עם חלונית קטנה. המזגן נעקר ממקומו, יחידת השמע ויחידת הכוח של ההיגוי סולקו. את המושבים המפוארים מעור החליפו מושבי קרבון עם ארבעה נקודות עיגון כמו במכונית מסלול טהורה.
המנוע בעל תריסר הצילינדרים בנפח 5.7 ליטרים, זכה לזריקת אדרנלין נוספת עם הספק מסמר שיער של 525 כ"ס ב 7200 סל"ד ומומנט של 59 קג"מ ב 5200 סל"ד. הכוח העצום הועבר ישירות לגלגלים האחוריים, דרך תיבת בת 5 הילוכים, בעלת מנגנון החלפת הילוכים כמו בפורמולה 1, של אותה תקופה.
תרגום הכוח לביצועים נעשה דרך צמיגים אימתניים של פירלי P במידות 235/40ZR-17 מלפנים ו335/30ZR-18 מאחור.
לחגיגה התווספו גם כנף אחורית וספוילר קדמי בעל נוכחות מוגזמת יותר אף מאלה שב VT. כל החבילה הזו תרמה לשיפור נוסף של הביצועים, שלעל -פי נתוני היצרן הביא את ה-SE למהירות מירבית של 333 קמ"ש וזינוק מ 0 -100 קמ"ש תוך פחות מ 4 שניות. אלה היו ביצועים מרשימים מאוד, באותה עת וה-SE היוותה יריבה ראויה מול פרארי F-50. רק 150 לקוחות ברי מזל וממון זכו לקבל את הזכות לרכוש את ה SE.
| בנוסף לעיצוב אוירודינמי וכיול ששיפרו את התנהגותה הקרבית של ה SE, הותקנה ב-SE גם מערכת בקרת משיכה בעלת ארבעה מצבים. זו נועדה לתקן את טעויות הנהג ולשמור את הדיאבלו העצבנית על המסלול. עבור אלו הקיצוניים אף יותר, הותקנה מערכת ידנית לכיונון קשיחות מוטות הפיתול של המתלים הקדמיים והאחוריים. כשהגיע השאלה הקריטית: "לכמה זמן תרצה את הרכב?" ,הרגשתי כאילו הברון דה -רוטשילד שולף פנקס צ'קים ושואל אותי "איזה סכום תרצה שאכתוב?". אך לצערי, מהר מאוד התפוגג החלום ומונארי תיקן את הצעתו וקבע שאקבל את הרכב לשעה בלבד, כשאליי מתלווה נהג מבחן של למבורגיני בתור נוסע. עדיין, זו היתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה. מהר מאד התבהר לי שנהיגה בלמבורגיני שונה מכל דבר אחר שאי-פעם דמיינתי אי פעם. |
זה הזמן לציין בקצרה, שבעברי, השתלמתי בקורס נהיגת פורמולה 2000 בארה"ב. ההשתלמות והניסיון שצברתי עם נהיגת הפורמולה בהחלט סייעו לי להשתלט על השור הזועם, כמו שתקראו בהמשך.
לא מעט גמישות ואקרובטיקה נדרשים להשתחלות לדיאבלו הזו. תחילה ישבן ואח"כ רגליים. הרכב כה נמוך שאתה מקבל תחושה שהישבן נושק לכביש. מושב הקרבון היה נוקשה יחסית ודל בריפוד, אך תמך בי היטב מכל הכיוונים. סביבת הנהג עשירה באלקנטרה שחורה המשדרת מינימליות כיאה למכונית מרוץ לכביש. הספרטניות חוגגת במיטבה, אך ברגע שמעירים לחיים את 12 השוורים הצמודים לגב המושב, הכל נשכח ומצד שני מתעורר. סאונד המנוע הוא חוייה מוזיקלית גם למי שלא מחשיב את עצמו לחובב רכב. אדישות? לא כאן!
סיבוב ראשון עם הרכב והתובנה עד כמה הדיאבלו אינה מתאימה לנסיעה יום יומית לסופר או לקניון, מתחילה לחלחל. שדה הראיה מוגבל לצדדים ולאחור, הרוחב שנפרש על פני 2 מטר, כמעט בולע את כל הנתיב ואין מה לדבר על נסיעה בכבישים צפופים. הדיאבלו אינה שונה משאחר אחיותיה המבוגרות. מאז ומתמיד נודעו דגמי למבורגיני כמכוניות מסורבלות ונוקשות לנהיגה ודרשו זרועות ורגליים חסונות.
שער המפעל נפתח ואני הצלחתי כבר לדומם את המנוע פעמיים…"מה קורה לי לעזאזל ?" יצאנו לדרך. מריו, נהג המבחן, הנחה אותי בכיוונים בלבד, הפגין רוגע ונראה שהיה די מרוצה. אם הוא מרוצה, גם אני מרוצה.
העבודה בקוקפיט של ה SE מעייפת, מעבר לכוח הפיזי הנדרש לנהוג את הרכב, נדרשת גם עירנות ויכולת התמודדות עם התאוצות המפחידות ונוקשות הנסיעה. הרעש, כלומר הצליל של המנוע אינו דומה לשום דבר שאי פעם שמעתי. כאילו עדר של שוורים שועט מאחורי גבי. הגוף סופג את הויברציות, את הטלטלות ואת כוחות ה ג'י מכל כיוון אפשרי.
עידון, לא מוצאים כאן, נוחות של אריסטוקראטים, בוודאי שלא, הדיאבלו S.E נועדה לקהל יעד מאד ספציפי – גלדיאטורים לכביש.
כך יצאנו מריו ואני לטיול בכבישים הכפריים שמחברים את סנט'אגטה בולונזה עם הישובים מסביב, המשמשים גם את בוחני הלמבורגיני במיצוי הפוטנציאל של הרכבים. מדי פעם עברנו ברחובות הצפופים וזכינו לקריאות עידוד מצד המקומיים. הלמבורגיני ללא ספק גאוותם של המקומיים ואי אפשר להשאר אדישים לנוכך הופעתה העוצמתית והמהפנטת.הדקות חלפו והתחלתי להרגיש נינוח יותר עם המפלצת. התחלתי לבחון את יכולותיה ואת יכולותיי לשלוט בה, הגיע הזמן..
דיאבלו עוברת בקלות את ה 200 קמ"ש בזכות המומנט האדיר שלה, אך למרות הפיתוי האדיר, הנסיעה בכבישים הצרים עלולה להיות די מסוכנת. בכל פעם מפתיעים אותך נהגים איטיים או רכבים חקלאיים שחוצים את הכביש. אחרי כמה נסיונות הירואיים להתקרב ל – 250 קמ"ש נסוגתי מהרעיון.
בכבישים המפותלים שבהמשך הדרך , דאגה הדיאבלו להזכיר לי מדי פעם שהיא עדיין מעדיפה זנב משוחרר יותר, ברגע שסגנון הנהיגה הופך להיות יותר ויותר אגרסיבי. מצד אחד העוצמה של המנוע, בשילוב בסיס גלגלים של 2669 מ"מ וצמיגים רחבים מאפשר לך לחזור מהר לתלם, אך מצד שני התפעול המסורבל בנהיגה והמימדים של הלמבורגיני לא תמיד משרים תחושה של בטיחות ולאורך זמן. נהיגה מהירה הופכת להיות מעייפת ושוחקת. לבל נזכיר, שבשערי המפעל מחירה של הדיאבלו S.E הגיע ל $255,000 ולכן היה כדאי מאד שאשמור על הרכב שלם עד סוף הנהיגה.
לאחר שעה מתישה של נהיגה ותחושה כברכבת הרים ורעש מחריש אזניים, חזרתי לשערי המפעל. פתאום היה קשה לי לעכל את מה שחוויתי. כאילו הייתי במיימד אחר. מריו, הנהג שהיה נראה משועשע מכל הנסיעה, ציין שמאד נהנה ואף התרשם מנהיגתי, ובמיוחד לאור העובדה שזו לי הפעם הראשונה על מכונית שכזו. זו ללא ספק הייתה מחמאה נהדרת, ועוד מנהג מבחן של למבורגיני.
הודיתי מקרב לב למארחים וחזרתי לסיאט איביזה המושכרת. בדרך למהירות 140 קמ"ש, הרגשתי שהרכב פשוט עומד במקום .הומחש לי ובגדול, ההבדל בין נהיגה ברכב אקזוטי עתיר ביצועים לבין רכב נוסעים רגיל.
במטוס כעבור כמה ימים, בדרכי ארצה, התחלתי לעכל. הבנתי שזה עתה, בזכות התעוזה שלי הגשמתי חלום מוטורי, שטעמו מלווה אותי עד היום. דמעה זלגה על לחיי בזמן שהנוף של מילאנו הלך והתרחק, מבעד לחלון המטוס.
- קרדיט לתמונות: יצרן.
A Site by