הרומן שלי עם השברולט בלייזר הגדולה, מתחיל בעצם בסוזוקי סמוראי 1984 מיניאטורי. עם הטויוטה פריוויה המשפחתית, אמנם, ניתן היה להתנהל עם שני ילדים קטנים ושפע ציוד, אבל כדי להגיע עד החוף, נדרשה הנעה כפולה 4X4.
שבת אחת, בעודי נסחב שוב עם הילדים, השמשיות, כיסאות, שתייה, אוכל, צעצועים ועוד, גמלה בליבי החלטה – אני רוכש רכב שטח!
כך אוכל להגיע עד לקו המים בחוף (אז היה מותר) וחסל סדר סחיבת הציוד המתישה.
רכשתי סוזוקי סמוראי, שהתברר ככלי נחמד, עם יכולות שטח מעולות גם ביחס לרכבי שטח יקרים וגדולים ממנו. וזה הגביר את התיאבון לטייל בשטח, אך, במקביל יצר בעיה חדשה – הסמוראי הוא רכב קטן ותא המטען שלו מספיק לכמה פחיות בירה בלבד…
כך יצא, שבאחת השבתות נקרתה בדרכי ההזדמנות להיפרד מהסמוראי, תודות לבחור צעיר ואביו, ששכנעו אותי למסור להם את הרכב תמורת סכום שלא ניתן היה לסרב לו.
קצת עצוב, אך חיש מהר הגיע לו המזל ופגשתי באיש חביב מהיישוב הר אדר, רכוב על שברולט בלייזר אפור/כחול מודל 1988. מדובר היה ברכב דיפלומטי-בעברו אשר שימש את אשת שגריר אוסטריה בישראל. זו גם הייתה הסיבה לכך שהתאפשר להכניס לישראל רכב עם מנוע דיזל בשנת 1988 (תקופה בה רק אוטובוסים, משאיות ומוניות, זכו לכך). אז הנה הוא: שברולט בלייזר דור 2 ׁבעל מנוע "דטרויט דיזל" בנפח 6.2 ליטרים בהספק 135 כוחות סוס, תיבת 3 הילוכים + הילוך יתר, הנעה אחורית או כפולה.
מיד נשביתי בקסמו של הענק ומשא ומתן קצר הפך אותי לבעליו הגאה של השברולט המדליק.
הרכישה של הבלייזר נעשתה לפני כ-20 שנה ומאז הוא הספיק לעבור שיפוץ, שידרוג, צביעה, וכמובן טיולים באינספור מקומות ואתרים, כולל ירדן. הפעם האחרונה שחזר מירדן, הייתה, בעוונותיי, על גבי גרר – מיסבי הטלטל לא עמדו בעומס, המנוע הוחלף והבלייזר חזר לאונו ומרצו וממשיך לשרת אותנו נאמנה.
בי נשבעתי שאהיה היד האחרונה שלו, גם אם בתי היקרה הכריזה כי יבוא יום והיא תהיה הבעלים הגאה…
עוד חזון למועד.
שברולט בלייזר
בלייזר K5 היה רכב שטח מתוצרת שברולט אשר יוצר בין 1964 ל-1994 בארה"ב.
הבלייזר שירת בצה"ל במהלך שנות ה-80 כרכב קצינים, אלופים ומפקדי אוגדות ובהמשך כרכבי מחט"ים ומג"דים. רכב השטח שימש כרכב לצרכים מבצעיים.
השם "בלייזר" הפך לאייקון לאנשי השטח, בדומה ל"ברונקו" של פורד או לחילופין "קאמרו" או "קורבט" – הדגמים הספורטיבים של היצרן האמריקאי.