אוטוקרס – סע לשלום חביבי, המפתחות בפנים!

און יעקבסון 16 במאי 2024 878 Views

אם יש משהו שכמעט יותר נדוש מלעשות על האש ביום העצמאות, זה יהיה לעשות כתבה על
סוסיתא ביום העצמאות… טוב, נו, על האש נדוש יותר.
.
אז החלטתי לא לשבור את המסורת ולעשות כתבה נדושה על סוסיתא לכבוד יום העצמאות. אבל
כתבה בסגנון שונה.
.
הפעם אני רוצה לבחור את הדגמים הכי מיוחדים, נכשלים, נדירים, שיוצרו. או שלא יוצרו. מכוניות
שהוצעו למכירה, כשהן רחוקות מלהיות מוצר בשל ומושלם ובכל זאת היצרן בחר להתגלח על הזקן
של הלקוחות הלא בררנים, שאפילו הם כבר לא היו מוכנים לסבול את חוסר הרצינות הזה.
יאמר לזכותם של אנשי המפעל, שהם בהחלט למדו מטעויות, ובדרך כלל, הגרסה השניה של הכישלון,
הייתה מוצר אפוי בהרבה.
.
אז שנתחיל?
כן, אבל מהתחלה.

קוביה דור ראשון (״גריל עגול״)

הקוביה הראשונה שתוכננה על ידי רילאיינט הבריטית. חברה בריטית זעירה שהתמחתה ביצור מכוניות(?) תלת גלגליות וקוביה גריל עגול הייתה הניסיון הראשון שלהם לייצר מכונית בעלת ארבעה גלגלים. היא הייתה בעצם הסבה לארבעה גלגלים של דגם שכבר היה להם, אז ברור שהצד הדינמי שלה לא היה… משובח.

אבל זו גם לא הייתה הבעיה העיקרית שלה: מרכב הפיברגלס פשוט לא נבנה נכון, כי מה שהחזיק אותו במקומו היה שלד עץ רקוב שהתפרק עוד כשהמכוניות היו חדשות. רובן הוחזרו למפעל בבושת פנים. כולל מכוניות שיוצאו לא פחות מאשר ל… ארה״ב.

התיקון
המפעל הישראלי יצא למקצה שיפורים (בסיוע בריטי) שהביא את הקוביה המוכרת, דור שני, שנמכרה היטב בקרוב לעשרת אלפי יחידות, עד שנת 1966. מכוערת כמעט באותה המידה, מהירה כצב ובעלת התנהגות כביש כשל פיל שיכור בחנות חרסינה. אבל היא הייתה עמידה ואמינה.
עד כמה הייתה עמידה קוביה 2.0?
לא מעט ממנה שרדו עד היום, למרות שמעולם לא עשו להן חיים קלים.

קוביה טנדר סטנדרטית עם מנוע פור… בעצם… עם מנוע סטנדרט?!

צילום – ישראל הרמתי
מתוך אתר תעשיית הרכב הישראלית

אחרי הכישלון הקולוסאלי של הקוביה גריל עגול, המפעל הצעיר היה צריך לשקם את תדמיתו ושלח קוביה דור שני למסע מפרך של 15,000 ק"מ באפריקה. המטרה: להוכיח את עמידות הקוביה המחודשת בתנאים הקשים ביותר.
ואכן, הקוביה הוכיחה את עצמה במסע וגם בשימוש הקשה והסזיפי בכבישי ישראל כרכב עבודה עמיד, פשוט וזול לתחזוקה. חלק גדול מהאהדת הקהל לקוביה היה בזכות יחידת הכוח הפשוטה והאמינה שלה, מתוצרת פורד.
מסיבה זו, היה זה אך מפתיע עבור יוחאי שנער – אוצר ארכיון הרכב הישראלי והבעלים של האתר תעשיית הרכב הישראלית – לגלות עקבות של סדרת קוביות טנדר שצוידו במנוע שהוא… לא של פורד.
אחרי תהליך ארוך של בילוש, נמצא הפתרון:
שובינסקי או מי מטעמו, קנה NOS (מנועים חדשים-ישנים) מתוצרת סטנדרט הבריטית. המנועים האלו בנפח 1.0 ליטר, שנת יצור 1960, הורכבו בסדרה של כמה עשרות קוביה טנדר בשנת 1964-5 ונמכרו כך לשוק האזרחי. סביר מבלי שהלקוחות המאושרים ידעו כלל שבקוביה שלהם מנוע סטנדרט ולא פורד.
.
כמה וכמה קוביות שרדו את הזמן והן איתנו כבר למעלה משישים שנים. מהראשונות שיוצרו, ועד לאחרונות שירדו מפסי היצור בשנת 1966. מכנה משותף אחד לכולן: מנוע פורד. אף לא קוביה אחת עם מנוע סטנדרט, לא שרדה את השנים. לא מפתיע…

וקוביה גריל עגול?
שתיים שרדו אצל אספנים ועוד אחת במוזיאון. פח אשפה של מכונית, ששווה היום כמעט זהב…

סברה

רודסטר מייד אין חיפה?
סברה היה הניסיון הישראלי הראשון והאחרון לייצר מכונית ספורט.
בעוד העיצוב עשוי להיחשב כנאה, כמו גם יחידת כוח טובה בנפח 1.7 ליטר מתוצרת פורד, דווקא במה
שהיא הייתה אמורה להצטיין (התנהגות כביש), היא נכשלה כישלון חרוץ.
סברה נחלה כשלון חרוץ, אבל רילאיינט שהיו אלו שפיתחו גם אותה, המשיכו לפתח את המוצר, לייצר אותו באנגליה ועל בסיסו המשיכו במשך שנים רבות להתמחות ולייצר מכוניות ספורט.

התיקון?
ההבנה כי אי אפשר לייצר מכונית ספורט בישראל בלי רשות של רגע ודודלי…
המשך לסברה לא היה.

כרמל 1200 – הסדאן הראשונה של אוטוקרס

גם אותה רילאיינט הבריטית פיתחה, על בסיס מכונית קיימת שלהם, וגם היא הייתה מוצר בלתי אפוי
בעליל. המכונית הראשונה והיחידה מתוצרת אוטוקרס עם מתלה אחורי נפרד. נשמע מאוד מתקדם
לתחילת/אמצע שנות השישים, אבל כרמל 1200 תוכננה באופן מחפיר על ידי חברה זעירה וחסרת אמצעים אמיתיים כמו רילאיינט, מה שגרם להתנהגות כביש מזעזעת. גם העיצוב החיצוני היה מוזר, בהשראת פורד אנגליה, עם חלון אחורי הפוך (בגרסת אב הטיפוס) ותא מטען קטנטן.
מעטות יוצרו, רבות מהן הוחזרו למפעל בבושת פנים. אחת ויחידה נותרה בחיים ומגיעה מדי פעם למפגשים. עדות למה שהיה ואיננו עוד.

התיקון
כרמל 12. סדאן מעודכנת וחיננית בהרבה מאשר ה-1200, שחזרה לעשות שימוש בסרן חי וקפיצי עלים. על בסיס השלדה שלה פיתחו באוטוקרס גם גרסת סטיישן וגם טנדר. קונספט שנשאר באוטוקרס/רום כרמל עד תום היצור של מכוניות הפיברגלס, באמצע שנת 1981, ומה שהיה החוזקה של המפעל: יצור מכוניות פשוטות, עמידות וזולות לתחזוקה.
ככל הידוע שתי כרמל 12 שרדו במצב נסיעה עד היום.

גלבוע

גרסת ארבע הדלתות לכרמל 12.
לכאורה, לא היה מצב יותר פשוט מזה: להוסיף שתי דלתות לכרמל בעלת שתי הדלתות, ולהפוך אותה למשפחתית נוחה יותר, לפחות ליושבים מאחור. באמת שאין פשוט מזה במכונית שעשויה מיציקות פיברגלס.
אבל גם כאן הצליחו באוטוקרס להקדיח את הקדרה, אפילו בלי מעורבות של רילאיינט שהיו אשמים בכשלונות הקודמים. המכוניות נבנו בלי חיזוקים מתאימים לקורה B, שעכשיו נשאה בעומס הצירים של הדלתות האחוריות. ולכן לא היה זה מפתיע שהקורות קרסו והדלתות לא נסגרו.
.
פחות מעשר מכוניות יוצרו, נמכרו, ולאחר זמן קצר, הוחזרו למפעל בבושת פנים.
השמועה מספרת שבחצר המפעל בטירת הכרמל קבורות כל המכוניות שהוחזרו למפעל, בהן גם מרכבים שלא הורכבו, וגם פרוטוטייפים שמעולם לא יוצרו.
אף לא גלבוע דור ראשון אחת שרדה את השנים.

גלבוע 12/50

נקודת החפיפה בין ערכות פורד לטריומף תפסה את המפעל בעיצומו של תהליך סיום יצור המכוניות עם מנועי פורד והחלפת השלדות ויחידות הכוח מפורד לטריומף. ולמרות הכישלון המחפיר של גלבוע 12, היצרן הישראלי לא אמר נואש ותכנן גם גרסת ארבע דלתות מקבילה לכרמל החדשה, הרבועה והמוכרת של שנות השבעים.
למעשה, גלבוע החדשה הייתה הראשונה בסדרה לקבל את העיצוב והשלדה המחודשים ולמרות שמחלות הילדות של הדגם הקודם נפתרו, כנראה שקהל היעד (המצומצם מאוד מחוץ לעולם הממסדי והצבאי) כבר היה צרוב ניסיון מר עם ההרפתקאות של המפעל.

כמה מאות בודדות של גלבוע יוצרו ולמשך כשנתיים וחצי. במשך שנים רבות היה נראה שאף אחת לא שרדה, עד ששתיים נתגלו – לא במצב נסיעה. אחת מהן בשלבי שיפוץ ויום אחד היא עוד תחזור לכבישים.

התיקון
זה לקח עוד שש שנים נוספות, פשיטת רגל של אוטוקרס, מכירת המפעל לכלל ומיתוג מחדש, עד שהוצגה כרמל, סליחה, רום כרמל חדשה בגרסת ארבע דלתות, שוב עם יחידות כוח של פורד. סוף סוף המוצר היה מוצלח ונמכר (? – מחוץ למי שחייב היה, לא באמת קנו אותו…את הסטיישן – כן) במספרים יפים. יחסית. עזרה גם העובדה שגרסת שתי דלתות לרום כרמל כלל לא הוצגה. לא עזרה העובדה שהקהל כבר איבד אמון בתוצרת של המפעל הישראלי, שנסמך בשלב הזה, בעיקר, על השוק המוסדי והצבאי.

כמה יחידות מגרסת סדאן זו עדיין מגיעות למפגשים. רום כרמל 1301 עם מנוע הילמן השתמשה במרכב כמעט זהה (למעט חרטום מאורך) וגם ממנה שרדו כמה אקזמפלרים.

סוסיתא סטיישן 12, אבל עם מנוע טריומף ולא פורד

קצת אחרי שהוצג סוסיתא 12 החיננית למראה, שהונעה במנוע פורד, החל שיתוף הפעולה של
המפעל הישראלי עם טריומף. וזה אומר שהיה צורך לסיים את כל ערכות פורד שהיו במלאי ובמקביל
לתכנן עיצוב חדש ושלדה מחודשת לדגם שיחליף את המכונית הקיימת.
באופן חריג, המכונית הראשונה (אחרי הגלבוע שהיתה הבטחה גדולה שלא מומשה) שקיבלה את יחידת הכוח החדשה מתוצרת טריומף הייתה סוסיתא 12, ולא כרמל החדשה, הרבועה והמוכרת. קצת מבלבל להשתמש באותו מרכב עבור שתי מכוניות שונות.
אבל מבט מקרוב מגלה שהעיצוב של המרכב היה דומה, אבל שונה. למעשה, גם השלדה וסידור המתלים היו שונים. בסיס הגלגלים במכונית החדשה היה ארוך יותר, המתלים מבוססי טריומף ולראשונה נעשה שימוש במסרק הגה ולא בתיבה, שזה היה דווקא יתרון. בעין בלתי מזוינת, ההבדל בין שני הדגמים היה בלוח המחוונים: מד אחד גדול בפורד, שני מדים בטריומף. במקרה המסוים הזה, דווקא הדגם הראשון נחשב מוצלח יותר, לאו דווקא בגלל השלדה המשופרת, אלא בגלל האיכות הפחות טובה של יחידות הכוח של טריומף.

לא הרבה אקזפלרים נשארו משני הדגמים הדומים אבל השונים. ובכל זאת, נשארו יותר גרסאות פורד מאשר טריומף.

קסטל

אוטוקרס היה מפעל שייצר מכוניות מותאמות (טוב, לא תמיד…) לשוק הישראלי הצעיר והעני, שטראומת תקופת הצנע עדיין בערה בעורקיו. זה היה אולי נכון לתחילת הדרך, אבל לא בתחילת שנות השבעים כשדור חדש של מכוניות אירופאיות מודרניות החלו לשטוף את כבישי הארץ כשבמקביל המפעל המשיך לתכנן ולייצר מכוניות לתקופת הצנע, הרבה אחרי שזו למעשה הסתיימה מזמן.
וכך, בתחילת שנות בשבעים החל המפעל לתכנן גרסה מעודכנת יותר לכרמל הצעירה אך המיושנת, אבל מבלי לטרוח להשקיע ממש בפיתוח של מכונית חדשה. התוצאה הסופית הייתה שעטנז של כרמל מאחור, דופנות של סוסיתא 12 וחזית חדשה.

שישה אקזמפלרים יוצרו, חלקם על בסיס שלדות קיימות של כרמל שהוחזרו אחרי שירות צבאי, והם הוצגו לעיתונאים. זו הייתה אמורה להיות גרסה מפוארת (?) יותר לכרמל, שתנסה לקרוץ לקהל האזרחי.
סביר שזה לא היה עוזר כלל. אין לדעת. כי המפעל נכנס להליכי פשיטת רגל ופיתוח הגרסה החדשה נעצר. מעניין, ואולי בגלל שהפרוטוטייפים הללו היו בעלי רישוי לכביש, הם לא הושמדו ונמכרו הלאה.
מתוך השישה הללו, אב-טיפוס אחד שרד גלגולים שונים והוא עדיין מופיע מדי פעם למפגשים ומחזיק בתואר הקסטל האחד והיחיד בעולם.

רום 1300 שהוצג בשנת 1976 קיבל חזית דומה עד מאוד לזו של הקסטל משנת 1972.

טנדר רום כרמל 1301

אחרי פשיטת הרגל, כונס הנכסים ומכירת המפעל לחברת כלל, שמיתגה אותו כרום כרמל, הם פיתחו עיצובים חדשים לגרסת הסדאן וגם סטיישן, שצוידו ביחידות כוח מודרניות של פורד אסקורט.
את העיצוב של טנדר עבודה הפשוט הם אפילו לא טרחו לשנות. מבחוץ הוא נראה כמו סוסיתא – אחד לאחד, אבל במקום יחידת הכוח של טריומף, הוא קיבל את יחידת הכוח של פורד, כמו ברום כרמל 1300 סטיישן וסדאן.
כאשר תמו ערכות יחידות הכוח של פורד, עוד במהלך 1976, תר המפעל אחר חלופה ומצא סטוק של יחידות כוח שיועדו להילמן אוונג׳ר – מכונית אנגלית שהתחרתה בפורד אסקורט. יחידת הכוח השונה אילצה את המפעל לשנות את החזית האלגנטית (?) של רום כרמל 1300 לחזית הבולטת והמוכרת של רום 1301, שקיבלה גם לראשונה פנסים מלבניים ומודרניים ולא עגולים כמקובל עד אז אצל המפעל הישראלי. פנסים מלבניים, חוץ מאשר לרום כרמל בגרסת הטנדר, אשר סוף-סוף יישר קו וקיבל את העיצוב של רום כרמל המודרני וזנח את העיצוב של הטנדר סוסיתא העתיק.

עשר שנים יוצר טנדר סוסיתא בעיצוב הזה, מה שהפך אותו לתצורת המרכב שנשארה הכי הרבה זמן על קו היצור ללא שינוי עיצוב. אז העיצוב יישר קו, אבל הפנסים נשארו עגולים. וכך נשאר הטנדר על פסי היצור, ללא החממה הצבאית (הצבא עבר לפיג׳ו 404 טנדר הגדול יותר וויתר על גיוס חובה לטנדר הישראלי) שנתיים וחצי, עד כמעט לתום מלאי הערכות והפסקת היצור בקיץ 1981. מסיבה לא ברורה (אולי נגמרו להם הפנסים העגולים?) יוצרו הטנדרים האחרונים שירדו מפסי היצור עם פנסים מלבניים.

אף לא אחד מהטנדרים הללו שרד את השנים.

בנימה אישית,
יש לי זיכרון כילד מהטנדר הזה, אולם כשחיפשתי כזה לשיפוץ בבגרותי, לא מצאתי אפילו אחד, עד כדי כך שכבר שכנעתי את עצמי שכנראה לא זכרתי טוב.
עד שלפני כמה שנים גילו חברים מקבוצת ״פיברקלאב״ טנדר כזה וגם צילמו אותו. לצערי, הטנדר הזה לא שב לכביש וכל שנותרו הם מספר יחידות מהגרסה הנפוצה שיוצרה החל מסוף 1978 ועד תחילת 1981.

תודה מיוחדת ליוחאי שנער מאתר The Israel Motor Industry שסייע במידע ובתמונות.

וזה הזמן גם להזכיר, כי מחר, יום שישי ה-17.05.2024, יתקיים במסגרת מפגש השרון השבועי אירוע מפגש השרון פוגש סוסיתא, במסגרתו, בשעה 16:30, יגיעו למקום המפגש הקבוע בשפיים רכבי סוסיתא קוביה, כרמל דוכס, סברה ועוד.
לפרטים נוספים