Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
הדרך מלאונידס למונמבסיה, בחבל פלופונס, יוון מתפתלת בין הרים ועמקים. בישורת הארוכה בכביש שבין שדרת העצים, רוח צד חזקה ומתגברת מכה בצידו השמאלי של ה-F750. עצמתה לא אחידה והיא מפתיעה במשבים חזקים ופתאומיים. מדובר ברכיבה הדורשת ריכוז גבוה ומאוד מעייפת. אוטוטו מגיעים…
את צמד האופנועים החתיכים קיבלנו בחברת ההשכרה MOTOGREECE שבאתונה. זוג אופנועי אדוונצ'ר מתוצרת ב.מ.וו. מדגם F750 GS. בניגוד למה שניתן היה לצפות לפי שם הדגם, האופנוע מצויד דווקא במנוע דו-צילנדרי בנפח 853 סמ"ק 76 כוחות סוס. האופנועים היפהפיים ששכרנו היו בצבעי שחור צהוב ממהדורת "40 שנה" וכללו חבילת עיצוב מיוחדת, הנעה ללא מפתח, תאורת יום LED ועוד.
במבט ראשוני נראה כי האופנועים מתוחזקים ברמה גבוהה מאוד, כך שמפתיע היה לגלות שמדובר בדגמים משנת יצור 2021. מד האוץ הצביע על כ-20 ומשהו אלף קילומטרים, עם יתרון קטן לאופנוע שקיבל דן בירון.
.
כן, דן בירון הוא החבר-השותף למסע שלי בפלופונס. הוא לא רק השותף, אלא גם ההוגה, היזם והמפיק. איך יכולתי לסרב למסע הזה כשלצידי אוהד יוון מושבע שביקר בה לא מעט, מנגן על בוזוקי ואפילו לומד את השפה המקומית…
דן הוא גם רוכב אופנועים מיומן שהתחרה בעברו במירוצי סופרמוטו ואף שירת תקופה קצרה על גבי אופנוע במשטרת התנועה, אבל זו, לכשעצמה, עדיין לא סיבה מוצדקת מצידו לקחת לעצמו את האופנוע המצויד, מבין השניים, במערכת קוויקשיפט להעברת הילוכים מהירה… 🙂
הבחירה שלנו ב-MOTOGREECE, נבעה, בין היתר, מהעובדה שההשכרה כללה גם ביטוח על גניבה ונזק – לא דבר מובן מאליו בחברות ההשכרה האחרות. ביטוח ההשתתפות העצמית לאופנוע, הושלם דרך חברת פספורטקארד (ותודה מיוחדת לרוני סלייפר), החברה בה עשינו ביטוח לטיול. תוספת התשלום לביטוח הייתה חיונית לשקט הנפשי שלנו, במיוחד כשמדובר באופנועים שהם, כידוע, יחסית לכלי רכב אחרים, פגיעים.
טיפ למטיילים- ביטוח
ישנן חברות המציעות כיסוי כנגד נזק לאופנוע (עצמי או תאונה עם צד ג') ללא כיסוי לגניבה וגם להיפך, כיסוי לגניבה ללא כיסוי לתאונה. באופן אישי, אני מעדיף לשלם יותר ולרכב בראש שקט. כל אחד מוזמן לעשות את שיקולי עלות תועלת שלו. לגבי ההשתתפות עצמית – חובה לעשות ביטוח כנגד ביטול השתתפות עצמית מהארץ , מדובר בעלות של דולרים בודדים ליום כנגד 1500-2000 יורו. שימו לב שלטובת ההשתתפות העצמית ייתפסו לכם במסגרת האשראי את סכום ההשתתפות בנפרד מעלות האופנועים. רצוי לבדוק מול חברת ההשכרה מה קורה במצב של אופנוע תקול המצריך גרר או אופנוע חלופי באמצע הטיול.
מרכיבים את מזוודות הצד המקוריות של ב.מ.וו. על האופנועים והנה לפנינו עומדת תצורה של הרפתקה, ובעיקר, כמובן, פתרון לאחסנת הציוד שלנו. ואי אפשר בלי מתקן לטלפון מחובר לזרוע האופנוע, ואפילו שקע USB.
הדרך אל מחוץ לאתונה הצפופה מעולם לא הייתה מהירה יותר, תודות להכוונה של הבחור מחברת ההשכרה. חיש-קל הגענו לשייט באוטוסרדה המקיפה את אתונה.
סמיכות בין מכוניות לאופנועים היא לא דבר שנוסך בטחון, במיוחד אצל הרוכבים על דו"ג. לכן, שמחנו לגלות שהתנועה בכבישים המהירים באזור פלופונס דלילה יחסית. מהירות הנסיעה שפויה ודי אחידה, השמירה על הסדר (והנתיב הימני) נסכה בנו בטחון ונדיר היה להיתקל בנהגים הנצמדים אליך בטיפשות מאחור.
דן מנווט מלפנים והקשר איתו נשמר לאורך כל הרכיבה, תודות לדיבוריות CARDO שוהתקנו מבעוד מועד בקסדות שלנו על ידי מוטו סנטר. למי שעדיין אינו מכיר, נספר כי CARDO היא חברה ישראלית המובילה בתחום, ומערכת הקשר שלה התגלתה כאיכותית וכיעילה מאד עבורנו, הן בשמיעת מוסיקה, הוראות ה-WAZE, שיחות הטלפון, והן, כמובן, בקשר-הפנים בין הרוכבים.
"רוכב א' התחבר" מבשר הקול הבוקע מהקסדה, ואנחנו אחרי כמה עשרות קילומטרים, נאבקים ברוחות המטלטלות אותנו בשיוט המהיר באוטוסטראדה. ההפסקה כבר מתבקשת ודן מאותת ימינה למתחם הרחב בצידי הדרך. הגיע הזמן לתדלק. ל-F750 מיכל בן 15 ליטרים המאפשר טווח מישורי של כ-300 ק"מ לערך.
יש במקום חנויות נוחות, חניות פנויות רבות ובכלל, "צפיפות" היא מושג שאינו ממש מוכר למשתמשים בתחנות הרענון ביוון, בניגוד למי שנאלץ להתמודד עם העומס הקיים בתחנות הדומות בכביש 6 בישראל.
אפילו מקלחת יש כאן לנהגים המעוניינים להתרענן…
טיפ למטיילים – ציוד חיוני
ציוד מיגון – אולי קצת קשה להיסחב עם הכול אבל ישנה עדיפות ברורה להגיע עם הציוד האישי שלכם, שכבר מותאם לכם ונוח. קסדה, מעיל וכפפות הם ציוד בגדר חובה. מומלץ בחום גם מגיני ברכיים וחגורת גב. לגבי מגיני ברכיים – שימו לב שאלו ללא ציר עם ברגי מתכת מהחשש לשרוט את מכל הדלק באופנוע השכור.
מערכת קשר לקסדה – למי שאין ביומיום מומלץ להתקין לפני היציאה. המערכת מאפשרת שמיעה של ה-WAZE בקסדה, מוסיקה, טלפון ולא פחות חשוב – משמשת ערוץ קשר פתוח עם שאר הרוכבים בקבוצה (המספר תלוי בדגם מערכת הקשר שיש לכם)
התקן לטלפון ומצלמה – בכל הסוכנויות שנתקלתי מקבלים התקן לטלפון, אולם למי שרוצה לחבר מצלמה כדוגמת GO-PRO מומלץ להביא התקן מהארץ עם כמה סוגי חיבורים, מכיוון שלא תמיד ניתן להתקין על האופנוע במקום שרוצים.
יש קסם מיוחד ברכיבה על אופנוע. המעורבות בקורה סביבך, ההתמקדות במלאכת הנהיגה. הידיים תמיד אוחזות בהגה האופנוע (כן – "הגה", לא "כידון") כפות הידיים מתפעלות את המצמד ביד שמאל ואת הבלם הקדמי ביד ימין. שתי אצבעות מלטפות תמיד את המנופים והרגליים מתפעלות את הבלם האחורי ואת רגלית ההילוכים. הכל מתוזמן יחדיו, כשגם הירכיים העוטפות את מיכל הדלק והגוף כולו מחובק עם האופנוע, כאילו היה חלק אינטגרלי מהמכונה.
תשומת הלב ברכיבה היא תמיד גבוהה. אף אחד לא ישמח למצוא את עצמו במפגש עם מכונית, גדר, עמוד או להחליק ולסיים בנפילה על האספלט. רוכב אופנוע מרגיש, כל הזמן, חשוף, ולא רק לרוח. הרכיבה מלווה במחשבה ותכנון בלתי פוסק. צפייה לקראת תרחישים גרועים ונקיטת פעולות מונעות, לצד שמירת מקדמי בטחון גבוהים, תסייע רבות לאותו מלאך ששומר עליכם, כי בכל צומת טמון פוטנציאל לאסון ובכל סיבוב עשוי להופיע, לפתע פתאום, כתם גורלי.
בטיול אופנועים, במיוחד, המשימה הראשונית היא לחזור הביתה בשלום. לכן, לא התפשרנו על המיגון שכלל מלבד הקסדה, גם מעיל רכיבה ממוגן, כפפות ואף מגינים לברכיים. לא קל להתארגן כל פעם מחדש לרכיבה, אפילו מייגע, אבל איזו ברירה כבר יש?
הופתענו לגלות עד כמה המקומיים ביוון מוותרים על מיגון שכזה ורוכבים אף ללא קסדה, ולא רק על הקטנועים האיטיים. האכיפה, מצד שני, אף היא, לא ממש קיימת…
טיפ למטיילים – מה עוד חשוב לדעת על הציוד?
ציוד וביגוד – כל המרבה הרי זה משובח לא תקף במקרה הזה. כמובן שכמות הביגוד תוויה במזג האוויר השורר במקום אליו אתם מגיעים, אולם כדאי לזכור שכמות הציוד שתוכלו לסחוב עמכם מוגבלת לתכולת המזוודות (שאגב, ניתנות להגדלה), בהנחה ולא תרצו להוסיף מטען קשור. עדיף לקחת ציוד ל-3-4 ימים ולכבס בתדירות הזו, כך שלא תצטרכו להיסחב עם כמויות של ביגוד וציוד על האופנוע.
עזרה ראשונה לכם ולאופנוע – ברמה האישית, אני תמיד לוקח תחבושות אישית, חוסם עורקים וחומר חיטוי כמו פולידין, ברמת הבסיס. לאופנוע – ערכה לתיקון פנצ'רים שבדרך כלל מקבלים בחברת ההשכרה ומולטי-טול כמו לדרמן ודומיו.
כדאי גם להתעדכן במספרי החירום המקומיים ולא לשכוח מטען נייד לטלפון.
מידי מספר קילומטרים באוטוסטרדה הארוכה אנחנו מגיעים לעמדת התשלום של כביש האגרה. או אז מתחיל הטקס: עצירה לצד הקופה, חיפוש ה"ניוטרל" בתיבת ההילוכים, הורדת הרגלית, הסרת כפפות, הוצאת ארנק, חיפוש מטבעות, תשלום, עטיית הכפפות בחזרה. לפעמים נופל מטבע, לפעמים נשמטת כפפה ומתעופפת ברוח…מעצבן…
מתקרבים לאזור קורינתוס, עיר נמל יוונית – השנייה בגדולה בפלופונס. מיצר היבשה מחבר ע"י תעלה שנכרתה בין מפרץ הסרוני עם מפרץ קורניתוס – תעלה צרה שרוחבה כ-21-25 מטרים ואורכה כ-6.3 קילומטרים. מעל התעלה מתוח גשר מתכת ועליו מתקן לקפיצת באנג'י.
אנחנו נוותר על זה היום…
נאפפיליו
ממשיכים לאורך החוף ומגיעים לנאפפיליו – עיירת נמל בחלקו הצפוני ביותר של מפרץ ארגוליס. זו הייתה עיר הבירה הראשונה של יוון המודרנית (בין 1829 ל-1834). את האופנועים אנחנו מחנים מול המזח. אוטובוס תיירים עוצר ממש ממול וממנו יורדים צעירים מישראל, העברית מסגירה את מוצאם, וגם את מוצאנו. מחליפים כמה מילות התלהבות על האופנועים, פורקים את המזוודות ויאללה למלון.
מהמרפסת רואים את המזח, את היאכטות המדהימות העוגנות ואת מצודת בואורטזי הנמצאת על אי בפתח מפרץ נאפפליו. אבל המבצר המדהים באמת נמצא בגב המלון – אותו נצא לבקר מיד על הבוקר.
נאפפליו מדהימה. כמו במקומות נוספים ביוון, גם עיירה זו מתעוררת בעיקר לקראת ערב. השילוב בין עתיקות, צבעים וים כחול תמיד נראה טוב. מטיילים ברחובות העיירה ואני מתרשם גם מגילם של כלי הרכב בעיירה וביוון בכלל. חלק מהמכוניות נצפה, בעיקר, במפגשי האספנות בארץ, אלא שכאן הן עדיין משמשות כמכוניות יומיומיות. פיאט פנדה דור-1, פולקסווגן טרנספורטר משנות השמונים, סיטרואן ZX, טנדרים יפאנים חבוטים, ועוד. אני – נהניתי.
השמש זורחת ומבליחה מבין העננים המעטים ומציפה את המפרץ היפה באור נעים ומלטף. מעמיסים את הציוד על האופנועים ומשחררים אט אט את הקלאץ'. תן לי דקה להתרגל אליך שוב… רצוי.
הטיפוס בכביש המפותל מאוד למבצר פלמידי, הוא פרומו לרכיבה ההררית שצפויה לנו בהמשך. אבל המבצר-לכשעצמו הוא אירוע בפני עצמו. התצפית המרהיבה על נאפפליו ועל המפרץ כולו, הייתה שווה אפילו את המאמץ לטיפוס ברגל ב-857 המדרגות התלולות (שאליו דן התנגד בכל תוקף להצטרף…). אנחנו מטיילים באתר כשמגיני הברכיים עדיין עלינו וזה רעיון לגמרי לא רע, בהתחשב במדרגות התלולות והסלעים שבמקום.
טיפ למטיילים – מידע מקדים והכנה
תמיד כדאי לחקור את האזור אליו נוסעים ובמיוחד מהיבט של רכיבה על אופנוע, כיום, ניתן למצוא ברחבי הרשת מידע רב כולל בקבוצות ייעודיות לטיולי אופנועים שממוקדות לאזור אליו אתם נוסעים. לא פחות חשוב להתעדכן במצב מזג האוויר ובמצב הכבישים, כך שאם מתעוררת בעיה, תמיד תהיה לכם חלופה מוכנה מראש למסלול המתוכנן.
בחזרה לאוכף האופנוע.
החלק המעצבן ביותר הוא להזיז את האופנוע הכבד לאחור ולתמרן אותו במהירויות איטיות. מדובר בכלי השוקל 227 ק"ג (רטוב), לא כולל מזוודות וציוד. מרכז הכובד גבוה יחסית והטיה מוגזמת ובלתי זהירה בתמרונים שכאלה, עלולה להביא לנפילה של האופנוע ורוכבו (או – על רוכבו). אמנם מושב ה-750 אינו גבוה מדי, אך בהחלט נדרשת זהירות יתרה.
כן, גם בירידות מהמבצר צריך להשאר עירניים והכביש הצר עלול להוות בעיה כשרכב מגיח מאחורי הסיבוב העיוור המתקרב. את העיניים חשוב להשאיר על הכביש, למרות הפיתוי הרב שמציב הנוף שמסביב. שילוב של הרים וים כחול ינסו, כל הזמן, למשוך את תשומת הלב מהמטרה העיקרית שלנו – להישאר על הכביש ובחיים.
לאונידס
התנועה הופכת ליותר ויותר דלילה ככל שאנחנו מתקדמים בטיול. ניידת המשטרה שלפנינו מאטה את קצב ההתקדמות שלנו, אבל לא לאורך זמן. ידו השמאלית של השוטר בניידת מסמן לנו לעקוף על קו ההפרדה הרצוף. אולי זו מלכודת?
דן עוקף, אני אחריו. לנהגים היווניים יש פחות אגו מאשר לנו, הישראלים. יש בכבישים היווניים מושג שהופך לנדיר יותר ויותר בשנים האחרונות בכבישי ארצנו – "לאפשר". העקיפה עם אופנוע קלילה, התאוצה המהירה הופכת כל עקיפה לבטוחה והחזרה המהירה לימין מקטינה את זמן השהות בנתיב הנגדי.
אנחנו מגיעים לפאתי העיירה לאונידס על גבי האופנועים, כאילו היינו זוג רוכבים זר המגיע על סוסיו לעיירה מרוחקת במערב הפרוע. הרחובות בצהרי היום כמעט ריקים. אבל אנחנו רעבים, מאוד רעבים. סיור רגלי מבהיר לנו מהר מאוד שהעיירה בשעה זו לגמרי רדומה ומזון ראוי נתקשה להשיג. אז מצאנו את עצמנו, דן ואני, אוכלים מעדן ולחמניה מהמכולת המקומית, ישובים על ספסל רעוע ומרגיעים את הרעב הגדול.
בינתיים, בחרנו לנו גם מלון. מבנה נאה מרוצף אבנים ומעוצב בטעם טוב. החדר בעל שני מפלסים, אבל כמעט ונטול חלונות. קצת חם ודי חשוך כאן, מין חדר-מערה שכזה. החלטנו לנוח קצת.
קולות הנגינה שבקעו מהרחוב הסמוך העידו שמשהו מתרחש בעיירה המנומנמת הזו. חבורת אנשים שמחה ותזמורת מלוות זוג בדרך לכנסיה המקומית. פיצוצים עזים החלו נשמעים בסביבה. יריות של ציידים? תרגיל צבאי יווני?
עד מהרה התברר כי חזיזים/ נפצים ישמחו לבב אנוש וכנראה שקולות הנפץ הללו, המקבלים הד חזק מקירות הצוקים המקיפים את לאונידיס, מעוררים את המקום הרדום הזה. מרכז העניינים, כרגע, הוא בכנסיה המקומית. מזל טוב!
רק שלעת ערב, התברר לנו שבניגוד לרושם הראשוני, המקום איננו רדום כלל וכלל, והנה נפתחו להם מקומות הבילוי, הטברנות והמסעדות המקומיות. צעירים וקשישים על קטנועים החלו להגיח מהסמטאות הצרות, חלק מהקטנועים מצוידים במפלטים רועשים, כאילו היו אופנועים כבדים. משעשע היה גם לראות את אותן נשים מקומיות – מבוגרות עד מאוד – נוהגות על פיג'ו 106 ספורטיבית אדומה וחבוטה או סיטרואן סקסו VTS – חלומם הרטוב של לא מעט צעירים חובבי-הגה.
התיישבנו תחת כיפת השמיים באחת המסעדות ברחבה הגדולה בעיירה לצד המקומיים. הסופלקיס והסלט היווני הטרי, השכיחו מאיתנו את מאורעות הצהריים ועיירת הרפאים המנומנמת הפכה, לעת ערב, למקום שוקק חיים.
מונמבסיה
לרוב המכוניות שהצצתי לתוכן ביוון יש ידית הילוכים ידנית. גיל כלי הרכב בה מבוגר משמעותית מגילם של הרכבים שפוגשים בכבישי ישראל. מעט מאד מכוניות היברידיות, מעט מאד מונעות בחשמל. את האחרונות כמעט ולא תראו באזור פלופונס – כתוצאה מהשילוב בין מרחקי הנסיעה הגדולים בין הישובים, מצד אחד, ומיעוט עמדות הטעינה, מצד שני.
נדמה גם כי ככל שמתרחקים מהערים הגדולות (שלא לדבר על אתונה), הכל כאן הופך לאיטי יותר, רגוע, קצת מנומנם (במהלך היום).
הרכיבה על גבי האופנועים בכבישים ההררים מאתגרת. אבל, להפתעתי, רמת הדרכים אינה רעה בכלל. העיקולים הרבים דורשים החלפות הילוכים מרובות, מבט רחוק לעומק הסיבוב ושמירה על קו נכון. אמנם, לפגוש מכונית בהרים זה מחזה נדיר למדי, אך כדאי שנשמור טוב טוב על הנסיעה בימין הדרך, במיוחד בעקומות העיוורות.
נהגים גרועים, כידוע, יש בכל מקום בעולם, ומישהו עלול "לחתוך" את הסיבוב דווקא מולכם.
סיבוב רודף סיבוב ולרגעים מסוימים אני מאבד קשר עין עם האופנוע של דן. לא רק קשר עין. במערכת קשר-הפנים, מודיעים לי כי "רוכב א' התנתק", לאחר מספר שניות של חרדה קלה, הבשורה כי "רוכב א' התחבר" מרגיעה אותי. המערכת מותאמת, במוצהר, לקשר במרחק של 800 מטרים, אבל מיסוך, כמובן, מקצר את טווח זה.
יחד עם זאת, אני לגמרי מבין לליבו של דן, שאמנם מנסה לשמור על בגרות ולא לפתוח את מצערת הגז – לשעוט מהר בסיבובים, אבל כמה אפשר לצפות ממנו להתאפק ולא להאיץ?
מונמבסיה היא עיירה עתיקה בלקוניה בפלופונס והיא שוכנת על סלע ענק בגובה 300 מטר. הסלע מחובר לחוף טומבולו ע"י כביש צר שסלול מעל למים – הכניסה היחידה לעיירה. אנחנו רוכבים על רצועת היבשה הצרה הזו, מפלסים דרכנו בין המכוניות החונות לאורכה. הרוח חזקה. גם להחנות את צמד האופנועים בכניסה לעיירה הייחודית, הופך למאתגר. יש חשש שהרוח החזקה תפיל את האופנוע, אם לא נקפיד לייצב את הרגלית.
סיור בסמטאות העיירה החצובה בסלע הוא עניין מרתק. הים הכחול נשקף מלמטה כשצוק סלע אימתני משקיף עליכם מלמעלה. בתים וחנויות צפופות צמודים זה לזה והתיירים ממלאים את המקום. רק הרוח החזקה מדכאת קצת את החשק לטפס למקומות הגבוהים באמת. החלטנו שהמלון שלנו להיום – לא יהיה בעיירה הייחודית הזו.
טיפ למטיילים- טיסות ומלונות
אם אתם גמישים, ניתן לסגור מלון ללילה הראשון ואת השאר – תוך כדי התקדמות הטיול. כמובן שאם התכנון הוא קשיח, סגירת המלונות תיעשה טרם הנסיעה.
באופן אישי, אני מעדיף להגיע לילה לפני ובבוקר להגיע רענן לסוכנות לאיסוף האופנועים, כך, גם במקרה של עיכוב בטיסה, הטיול שלכם לא יושפע מכך. מלונות – תלוי באזור אליו אתם נוסעים ובזמינות.
ספונטניים ופרקטיים כדרכנו, אנחנו מחפשים "בבוקינג" מלון בסביבה. ואם יש למלון גם בריכה – אדרבא. דן מאתר שני מלונות כאלה, ואנחנו עולים על האופנועים ורוכבים כשלושה קילומטרים עד ליעד. בחרנו במלון השוכן ממש ליד הים.
הרוח, שהוזכרה קודם, רק התגברה. האופנועים שחונים בקדמת המלון מוסתרים מהרוח המגיעה מהים, וטוב שכך. לא בטוח שהם היו ממשיכים לעמוד ברוח המוגזמת הזו. הבריכה המיוחלת, לעומת זאת, ממוקמת בין המלון לבין הים, שנמצא במרחק של כ-30 מטר ממרפסת החדר שלנו. בריכה זה כייף, אבל ברוח שכזו, החשק להיכנס אליה (ובמיוחד לצאת ממנה), מתחלף, באופן טבעי, ברצון שלנו להסתתר בין קירות החדר המוגנים.
המלון די מבודד, הרוח – חזקה, וגם מקום לאכול אין ממש בסביבה, כך שאנחנו נאלצים להתלבש היטב ולרכוב חזרה לחוף טומבולו ולמסעדות שבו. הרכיבה בדרך לשם ברוח-הצד שמגיעה מהים אינה נעימה, אבל אנו מתנחמים באוכל הטעים. לעת ערב, חוזרים למלון ברכיבה, הכביש חשוך לגמרי והרוח, עדיין, נושבת בחוזקה.
הגענו. לילה טוב.
קצת ספרטה ולילה בקלבריטה
אמנם הזמן עובר מהר כשנהנים, אבל נדמה שאנחנו כבר הרבה זמן בטיול הזה. הנופים משגעים, האנשים רגועים ונחמדים, האוכל טוב והאופנועים – רק מחכים שנתעורר ונרכב עליהם.
אכן התעוררנו.
הרוח עדיין נוכחת ומורגשת. נקווה שבהמשך תירגע קצת.
הרכיבה היום היא, בעיקר, הררית ובמהלכה אנו עוברים בכפרים קטנטנים ומבודדים. האנשים באזור הם מהקשוחים שבנמצא, בחורפים האזור מושלג לגמרי ואין להם את הפריבילגיות ליהנות מהפינוקים העירוניים המוכרים לנו.
ספרטה היא עיר קטנה בחבל לאקוניה, שבחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופנסוס, והיא גם בירת חבל זה. אנחנו מחנים את האופנועים סמוך לאצטדיון ספורט ענק. בספרטה, הספורט היווה חלק חשוב בחינוך, ובכלל, חינכו את הנערים שגדלו בה בחינוך צבאי ומחשל (חינוך ספרטני), שכלל הסתפקות במועט ודיבור מתומצת וקצר (משם החבל בו שוכנת ספרטה – לאקוניה, אגב, גם מגיע אלינו המושג "דיבור לאקוני").
לאחר התייעצות קטנה החלטנו להמשיך בדרכנו, ומשם – החל טיפוס הררי ותלול.
הדרך המפותלת מזכירה לי את העליות מחמת גדר לרמת הגולן ומובילה אותנו לקליברטה, הנמצאת בגובה 758 מ' מעל פני הים. בימי החורף משמשת קליברטה כעיירת תיירות ונופש לחובבי סקי וטיפוס. עיירה זו גם חקוקה בזיכרונם של היוונים בשל הטבח שביצעו הנאצים בתושבי העיירה במלחמת העולם השנייה. את הצלב הענק – האנדרטה לזכר טבח זה ניתן לראות כשהוא מתנשאת על צלע ההר מעל העיירה.
190 קילומטרים מאתונה, וזהו הלילה האחרון שלנו במסע האופנועים, מחר חוזרים לעיר הבירה.
מסילת הרכבת המחברת בין קליברטה לעיירת החוף דיאקופטו היא אטרקציה תיירותית מומלצת. לא שהצלחנו לנסוע עליה בעצמנו – פשוט, היא הייתה מושבתת דווקא באותו בוקר. התחליף לה, הכביש המתפתל בירידה לכיוון הים, לא פחות מהנה לרכיבה על האופנוע, אבל דורש מהרוכב משמעת גבוהה וחלוקת הריכוז בין הנוף המדהים לבין הכביש שמלפנים. דיאקופטו בידנו – שם בילינו מעט זמן בקפה קטן ליד תחנת הרכבת המקומית, ומשם – לאתונה.
על הרכיבה המייגעת בחזרה מדיאקופטו דרך האוטוסטרדה המשעממת לאתונה והכניסה לעיר העמוסה, נעדיף לא להרחיב- בואו ונשאר עם טעם טוב מחווית הרכיבה.
כן – אנחנו רוצים לחזור לכאן, ליוון,
יש לנו עוד כל כך הרבה מה לראות…
תודה לדן בירון על העזרה בכתיבת הכתבה (וכמובן, על הטיול והטיפים החשובים).
A Site by