היילקס – האייקון שנולד בשנת 1968, התפרסם בקשיחותו ועמידותו הרבה, שירת ארגוני טרור כדאעש, וזכה למוניטין מעולה בעולם כולו, הגיע לידינו. לא מדובר בדגם חדש, אלא במתיחת פנים לדור השמיני שהושק ב-2015. את הטנדר אנחנו מקבלים ברמת גימור אדוונצ'ר ועם מנוע חדש שנלקח מהלנדקרוזר.
הדבר הבולט ביותר במראהו של ההיילקס המחודש היא החזית – שבכה ענקית המזכירה את דגם הטאקומה והפוראנר החדש ומשווה לטויוטה הזו מראה מודרני ונאה. הטנדר הארוך מאוד – 5,30 מ' עם בסיס גלגלים של 3,08 מ' גורם לי להרהורים על בעיית מקום החניה בסוף יום המבחן.
הקבינה לגמרי תכליתית. אין כאן תחכום או הצטעצעות-יתר. לוח מחוונים בעל שעונים אנאלוגיים כשביניהם תצוגת מידע TFT, בורר מצבי הילוכים מדורג וקשוח וכפתור סיבובי לתיבת העברה לצד מסך מגע של 8 אינץ' עם קישוריות למוצרי אפל ואנדרואיד. תמצאו כאן גם מחזיקי כוסות רבים, פתחי מיזוג גבוהים וחמישה מושבים מרווחים.
אבל, מתיחת הפנים הזו לא נעשתה בכדי שההיילקס יהפוך ליפיוף. טנדרים הרי לא הולכים לקוסמטיקאיות. אותנו, אנשי הכפיים, מעניין עד כמה הוא חזק, כמה הוא קשוח, והאם הנסיעה בכביש השתפרה?
אז יצאנו עם ההיילקס ממעמקי האדמה, אי שם מהחניון התת-קרקעי השוכן מתחת למגדלי טויוטה שבתל אביב. וכן – למרות הסגר הלא מהודק שנכפה עלינו, הגענו למסקנות די נחרצות.
![](https://www.drivetime.co.il/wp-content/uploads/2021/01/Toyota_Hilux-11.jpeg)
הסיפור המשמעותי כאן הוא המנוע.
מנוע דיזל זהה ללנדקרוזר החדש, 2.8 ליטרים בנפח ו-204 סוסים בהספק (מומנט 51 קג"מ) – מדובר בשיפור משמעותי. מנוע ה-2.4 בהספק של 150 כוחות סוס ו-41 קג"מ שהניע (ועדיין) את ההיילקס מ-2015, היה חלש לעומת המנוע בדור שקדם לו (3.0 ליטרים 171 כוחות סוס). בעזרת זה החדש תוכלו לקזז 2.7 שניות במאוץ מעמידה ל-100 קמ"ש לעומת גרסת ה-2.4 ליטרים. זה לא מעט. המנוע החדש, בעזרת תיבת ששת ההילוכים הפלאנטרית, מזיז את ההיילקס בזריזות ראויה, אך גם בנינוחות (100 קמ"ש – 1500 סל"ד), בצורה חלקה ולא על חשבון גמיעת סולר משמעותית לעומת הגרסה החלשה יותר. בנהיגה מציאותית יסתפק הטנדר המחוזק בצריכת דלק של כ-10 ק"מ לליטר.
היילקס בנוי כמו טנדר קלאסי – הנעה אחורית ואפשרות להנעה כפולה לשטח בלבד. אין כאן דיפרנציאל מרכזי המאפשר נהיגה עם הנעה כפולה על גבי הכביש. יש כאן, כמובן, הפחתה שמשמעותה מצב LOW לשטחים טכניים ונהיגה מאומצת. יש כאן אפילו נעילה חשמלית רוחבית לדיפרנציאל האחורי. זה האחרון מבטל את פעולת בקרת המשיכה ולא תמיד עדיף עליה. לפעמים, כדאי פשוט לתת לאלקטרוניקה להתגבר על חוסר האחיזה.
עם מתלה קדמי נפרד בעל קפיצי-סליל וסרן חי מאחור הנשען על קפיצי עלים, מהלך המתלים בהיילקס מרשים ביותר. אבל טויוטה הבטיחו ששיפרו את מערך המתלים ושופרה גם נוחות הנסיעה.
אז נכון, טנדר לא יכול להעניק נוחות נסיעה שתתחרה ב-SUV בגלל ייעודו – לשאת משקל רב בארגז המטען. אבל ההתרשמות היא, שעם מתיחת הפנים, גם הנוחות שופרה. ככל שפני השטח הפכו, במהלך המבחן, לתובעניים יותר ליכולת השיכוך של המתלים, הצליחו אלה להפתיע ביכולת הגיהוץ שלהם. יחד עם זאת, בנהיגה על שברי אספלט עירוניים שכיחים ומהמורות קלות, הטנדר נשאר טנדר, במיוחד כשלחץ האוויר גבוה וייעודי לנסיעת כביש. ובכביש – הטנדר הזה עדיין נשאר טנדר, אבל מעניק בטחון גם בנהיגה מהירה ואפילו בכביש המפותל. זה לא שעם הגה איטי (3.3 סיבובים מנעילה לנעילה) שלדת סולם, צמיגי H/T סרן אחורי וקפיצי עלים, יש לנו ציפיות בתחום הניהוג בכביש, אבל הופתענו לטובה.
![](https://www.drivetime.co.il/wp-content/uploads/2021/01/Toyota_Hilux-9.jpeg)
היילקס 2.8 2021 מגיע ברמות הגימור הגבוהות בלבד – 'אדוונצ'ר' ו'סהרה'. אלה נהנים מחבילת אבזור בטיחותי שאין ברמות הגימור הנמוכות יותר המסתפקות בהתראות מוביל-איי. תמצאו כאן בקרת סטייה אקטיבית מנתיב, בלימה אוטונומית (כולל זיהוי הולכי רגל), בקרת שיוט אדאפטיבית וזיהוי תמרורים.
לטובת ה'סהרה' המפואר, שכולל, בין היתר, חישוקי "18 שחורים לעומת "17 באדוונצ'ר, תאורת לד, פריטי עיצוב נוספים, תפעול חשמלי למושב הנהג, ריפוד עור ועוד, תאלצו להפרד מ-299,000 ש"ח. המחיר היקר ביותר לטנדר מהזן הזה. האדוונצ'ר, זול יותר ומחירו 275,000 ש"ח, ועדיין – למרות המחירים הלא זולים כלל, מדובר בטנדר מהמשובחים שבנמצא.