איך אפשר לסרב לסיבוב נהיגה כשמדובר במכונית אייקונית שכזו? איך אפשר לסרב למכונית שנראית שונה כל כך מעדר הקופסאות שמסביב? חלק עליון תכול ודפנות תחתונות בלבן. האוסטין הילי נראית במיטבה במיוחד עם גג מופשל.
.
האוסטין הילי היפהפיה שבתמונות מכונה בזירת האספנות ביג-הילי, להבדיל מאוסטין הילי ספרייט הקטנה. המכונית נולדה ב-1953 עם מנוע 4 צילינדרים גדול נפח של 2660 סמ"ק (יש מכונית כזו בישראל). ב-1956 נולדה גרסת 100/6 ויוצרה עד 1959 – נפח דומה, אבל הפעם עם 6 צילינדרים בטור – והספק של 120 כ"ס (ברוטו), שהביא אותה למהירות מירבית מכובדת (לזמנה) של 175 קמ"ש – המכונית המצולמת של גיל שייכת לדור זה.
.
ב-1959 יצאה ביג הילי האייקונית – שנקראה 3000 – ונפח מנועה עמד על 2912 סמ"ק. בגרסתה האחרונה, אוסטין 3000 סימן 3 שיוצרה בין 1963-1968, ההספק עלה ל-148 כ"ס, התאוצה ל-100 קמ"ש ארכה כ-10 שניות והמהירות המירבית הגיעה ל-192 קמ"ש מרשימים.ביג הילי היתה סוג של מכונית שרירים בקרב הרודסטרים הבריטיים – ערימות של מומנט וניהוג מעט פיזי – למכונית עם יכולות גבוהות מאוד, שבאו לידי ביטוי בזירת הראלי התקופתית. גם ב-2023, המנוע הבשרני, בשילוב אוברדרייב יעיל, מאפשרים שיוט מהיר בקצב התנועה, לא עניין של מה בכך למכונית שיוצרה בשנות החמישים.
תשכחו מה-SUV המוגבה שלכם, הכניסה אל אוסטין הילי 3000 דורשת גמישות. הישיבה סופר-נמוכה כשמלפנים משתרע לו מכסה מנוע ארוך. ההגה גדול ודק והמושבים מתגלים כנוחים. הרגליים נשלחות הרחק לפנים, ואם רק ארצה, אוכל לגעת עם יד שמאל באספלט הקרוב כל כך. מראות הצד העגולות והקטנות ומראת הפנים המוצבת במרכז הדשבורד, ממעטות לשתף אינפורמציה על הנעשה מאחור. אז פשוט התנענו ויצאנו לדרך.
המצמד כאן קשה ונקודתי, דוושת ההאצה מגיבה רק לאחר שליש מהלך. ענייני תחזוקה כנראה. תגובת המנוע, כשזה כבר קורה, מיידית וחזקה. מנוע עתיר-מומנט שמייתר לפעמים הורדת הילוכים. גם אם נכנסתם לכיכר בהילוך שלישי או רביעי, המנוע הבריא ימשוך אתכם הלאה.
הנהיגה בהילי הזו היא פיזית. ההגה הלא מתוגבר דורש הפעלת כוח, ההילוך הראשון הלא-מסונכרן דורש ריכוז.
אבל כשהילי כבר זזה, היא נוסכת בטחון.
זה מתחיל, כאמור, במנוע הבשרני ובהגה הכבד, אך מדויק יחסית, וביציבות הכיוונית הטובה. מוט ההילוכים דורש קצת הסתגלות ובמיוחד – כפתור הילוכי היתר, המאפשר הפחתת סל"ד, הן בהילוך שלישי והן ברביעי. פשוט, מרימים את הכפתור ומרגישים את צניחת הסל"ד. בכיוון ההפוך, כשהכפתור מורד למטה, התגובה בה הסל"ד עולה מתרחשת כשמועכים את דוושת התאוצה ומקבלים כמעין קיק-דאון נחמד.
נהיגה באוסטין מרגישה כמעט כמו בקליפ הנהדר של להקת Tears for fears,
ואנחנו בכלל לא רצינו לשלוט בעולם,
אלא רק לשלוט על ההילי שלנו בסיבוב…