סוף שנות השמונים, בסיס חיל האוויר, אי שם בדרום הארץ.
במהלך ההכנות למסדר מפקד הבסיס נתקלתי בה בפעם הראשונה בחיי, כשהיא עטופה בברזנט צבאי מלא אבק. נגשתי בחשש, בכל זאת אף חייל לא העז לעשות זאת לפני, הזזתי את הברזנט בעדינות – היא עמדה שם בצבע חקי עם מספר צ' בצבע שחור, ללא אוויר בצמיגים, מלאה באבק, אבל מושלמת!
באותו רגע התאהבתי בה – px-150 של וספה.
נגשתי למפקד הגף ושאלתי בחשש "אתה יודע של מי הווספה במחסן?" הוא הסתכל עלי במבט עם חיוך ממזרי ושאל "יש לך רישיון?" השבתי בחיוב, "אתה מוכן לעשות שליחויות עבור כל המחלקה בתחום הבסיס?" שוב השבתי בחיוב, "אם כך, היא שלך. יש לך יומיים להשמיש אותה בגף רכב".
מאותו יום הפכתי להיות חייל חופשי, עם וספה צמודה – תענוג אמיתי ששמור רק לקצינים ואנשי קבע. חייב לציין כי לא הכל היה ורוד. אמנם בימי החורף היה קר מאוד ובקיץ – חם, אבל זה היה שווה כל רגע.
חלפו להם שנתיים עד שהגיע היום. מעבר לתפקיד אחר בבסיס במרכז הארץ, אילץ אותנו להיפרד.
החזרתי אותה למחסן, לאותו מקום בו מצאתי אותה. נפרדנו בדמעות בתקווה להיפגש, שוב, במילואים.
בתפקיד החדש זכיתי לווספה צבאית עם שותפים נוספים, בתוספת מגבלות של נסיעה רק בתחום תל אביב,
מה שהוליד את הצורך לסוף סוף – וספה פרטית משלי.
בתחילת שנות התשעים קניתי את הווספה הראשונה שלי – ספרינט בצבע אדום שחור. אני ממש לא זוכר ממי קניתי אותה וכמה עלתה לי, אך זוכר גם זוכר שהיא שימשה אותי נאמנה במשך שלוש שנים בקו הרצליה-תל אביב, מידי יום.
עד שביום חורפי אחד, נתפס לה המנוע. זה קרה בכביש החוף ליד רמת אביב ג' וביום גשום מהרגיל, נאלצתי ללכת לצידה מספר קילומטרים בגשם השוטף. חוויה בלתי נשכחת נכון לאותם הימים, בהם לא היו שירותי חילוץ זמינים. הגעתי לבניין הראשון ברמת אביב, שם המתנתי לאבי ז"ל שיאסוף אותנו בטנדר שלו.
חיים, המכונאי המיתולוגי, החזיר אותה לחיים תוך שלושה ימים. הספרינט חזרה להיות צעירה וחדשה, ושוב חזרנו לדהור יחד בכביש.
עד שבוקר אחד ירדתי למטה כדי לנסוע לבסיס. היא לא הייתה שם!
האדומה-שחורה נגנבה בלילה, וברגע אחד נאלצנו להיפרד, מבלי להגיד שלום ותודה על שלוש השנים שעברנו יחד.
אבל, אתם יודעים – אהבה לא שוכחים.
עברו להן השנים, הקמתי בית משפחה וילדים ותמיד נשארה לי פינה חמה בלב לאותה וספה.
זה קרה לפני שש שנים. חבר טוב סיפר לי שיש לו וספה שמחפשת מישהו שיאהב אותה, ימשיך לפנק אותה לפחות כמוהו.
ניגשתי לנילי, אשתי, סיפרתי לה. נילי, כמו תמיד, לא מאכזבת. שאלה אותי: "זה יעשה אותך מאושר?" השבתי בחיוב, "אז תקנה" ענתה "רק תבטיח לרכוב בזהירות".
כך נכנסה לנו למשפחה הווספה הרביעית, px-200 בצבע אדום בוהק.
קצת ניקיונות, החלפת הסטטוס לאספנות, והנה אנחנו, הווספה ואני, שוב בכבישים…
לא…לא בדיוק כמו פעם, אבל כל רכיבה עליה מזכירה לי את הפעם הראשונה.
וסְפָּה (Vespa – צרעה) הוא שם המותג של משפחת קטנועים המיוצרת על ידי חברת פיאג'ו האיטלקית דגם הווספה הראשון הוצג בשנת 1946 וכלל חידושים מהפכניים רבים שהפכו אותו באופן מעשי למייסד ענף הקטנועים.
הווספה מאופיינת בשלדה אחודה ומבנה המגן על רגלי הרוכב. מנוע מכוסה צמוד לגלגל, העברת הילוכים על ידית ההגה-כידון וגלגל חלופי. מעל ל-16 מיליון יחידות נמכרו משנות החמישים ועד לשנות השבעים.