הכביש רחב, דו נתיבי והשבת אביבית ויפה. משלב להילוך חמישי בידית שעל מוט ההגה, פנימה ולמעלה. רנו 16TX כסופה, ילידת 1978, גולשת מעדנות על 100 קמ"ש, השוים ל-2900 סל"ד בהילוך החמישי. עוד ליטוף קל של הדוושה הימנית והקשישה הכסופה נענית לאתגר בזלזול ובחוסר מאמץ מופגן.
.
קטן עליה.
.
הרנו 16 של דני הורטא, קפסולת זמן שיובאה מבלגיה ע"י פרדי פריהאוף – נהג מירוצים בעברו וחובב מוטוריקה מושבע – מקורית להפליא – וגם מרגישה כך. אתם חשים את זה עם פתיחת הדלת וטריקתה, עם הכניסה לתא הנוסעים השלם והמטופח – ועם התחושה המדהימה שבמכניקה אין חופשים וכל המכונית חשה כיחידה אחת. תרגישו את זה בהגה, בידית ההילוכים, בפידבק מהמתלים. אפילו במתגים הקטנים שעל לוח המחוונים.
.
דני, פריק של רנו 16 בפני עצמו ובעלים של דגם TS לא מעט שנים, מגיש לי את המפתח ושולח אותי לדרכי בחיוך גדול. הוא מאוהב במכונית, ההילוך החמישי שלה מקצר לו מרחקים – והמקוריות שלה לא מפסיקה לסקרן אותו. כך למשל, מצא שהמכונית הוזמנה ללא משענת ראש למושב הנוסע מלפנים; בראש המושב ישנם שני מכסי פלסטיק קטנים לחורים היעודיים בריפוד, אבל אין מתחתם תעלות למוטות המשענת – דבר חריג למדי ב-1978.
רנו 16, ילידת 1965, נחשבה למכונית פורצת דרך בשעתה – וזכתה בתואר מכונית השנה של אירופה ל-1966, ימים בהם התואר הזה הוענק למכוניות מרתקות וראויות שקידמו את התעשיה. המכונית שיקפה את ה-DNA ההנדסי של רנו, שהוצג עם 4 החביבה. הנעה קדמית, מנוע אורכי וגיר שמוקם לפניו, ארבעה מתלים נפרדים הנעזרים במוטות פיתול כקפיצים ובסיס גלגלים שונה בין צד ימין לשמאל. העיצוב המקורי, שכיסה תא נוסעים נוח ומרווח, התהדר בדלת חמישית ושימושית במיוחד – תצורת הצ'באק שהציעה פרקטיות כשל מכונית סטיישן בעיצוב זורם יותר.
באותן שנים באירופה, גם קניית מכונית היתה אקט של פטריוטיות. בצרפת, רנו 16 הפכה את עיצובה של פיז'ו 404 למיושן באחת – ואת סימקה 1501 לסתמית. המכונית נמכרה בהצלחה – ועד לסיום היצור, בינואר 1980, יוצרה בכ-1.85 מליון יחידות. ב-1968 הגיע דגם TS, חזק ומהודר יותר – ושנה לאחריו הופיעה גרסה אוטומטית. בשלהי 1973 הגיחה לאויר העולם ה-16 האולטימטיבית, TX. נפח המנוע הוגדל ל-1647 סמ"ק, ההספק עלה ל-93 כוחות סוס מכובדים, החלונות הקדמיים התהדרו בהפעלה חשמלית – והמכונית קיבלה הילוך חמישי, נדיר לתקופתו.
רנו 16 היא מכונית רכה ונוחה, אפילו מפנקת, בעודכם שוקעים קלות במושביה. היא סופגת את תלאות הכביש ללא מאמץ ומאפשרת לנהג לצאת רענן גם לאחר מספר שעות נהיגה, בעוד מנועה הנמרץ מאפשר לשמור על קצב מהיר. אם נחזור במנהרת הזמן ל-1978, לתל-אביבי שעבד בירושלים או באר-שבעי שעבד במפעלי ים המלח – רנו 16TX היתה אחת הבחירות המומלצות בשוק, על אף שכבר לא היתה צעירה ואפילו מעט אנכרוניסטית. בדומה לשאר דגמי רנו של התקופה, 16 היתה יציבה ובטוחה אך התנהגות הכביש שלה לא היתה מהנה במיוחד, עם זויות גלגול לא מבוטלות, נטייה טבעית לתת-היגוי והגה איטי ודי כבד. כך שאם הייתם חובבי הגה, כנראה שהייתם מוצאים את מבוקשכם באלפטא או בלנצ'יה בטא מקבילות.
ב-15 שנותיה, רנו 16 צלחה דור של מכוניות, אולי אפילו שניים. כשהגיחה לאויר העולם, רנו עדיין ייצרה את דופין הותיקה ופיז'ו את 403 הארכאית. בשלהי ימיה, נדחקת ע"י שני דגמי רנו – 18 מלמטה ו-20 מלמעלה – היא נותרה רלוונטית, שימושית ונוחה כתמיד – עדות לתכנון המקורי והמוצלח.
שמרון אנגל מלךךךך!