KTM 1390 Super Adventure – מלך הכביש, והאח שמעדיף אבק

אייזיק דוידוביץ 5 ביוני 2026 164 Views

יש אופנועים שנועדו לכבוש שבילים, יש כאלה שנועדו לטרוף קילומטרים, ויש את ה-KTM 1390 Super Adventure S שמנסה לעשות את שניהם – אבל יודע היטב איפה נמצאת המומחיות האמיתית שלו. למרות המראה הקרבי והשם שמבטיח הרפתקאות בקצות העולם, זהו בראש ובראשונה אופנוע תיור מהיר, חזק ומתקדם טכנולוגית, שנועד לרוכבים שמחפשים לחצות מדינות ביום אחד, לגמוע כבישים הרריים בקצב גבוה ולרדת מדי פעם לשביל כורכר כדי להגיע לנקודת תצפית או למחנה לילה מבודד.
עם מנוע V-Twin אדיר ממדים, אלקטרוניקה מהמתקדמות בקטגוריה ונוחות שמתאימה לשעות ארוכות באוכף, ה-1390 S אינו מיועד למי שמחפש להיאבק בסלעים או לחפש את הגבולות בשטח טכני. הוא מיועד לרוכבים שחולמים על אופק רחוק, אבל מעדיפים להגיע אליו במהירות, בנוחות ועם חיוך גדול מתחת לקסדה. רוכבים כמוני.
אבל יש גם את בירון, דן בירון.
דן רואה באופק בעיקר אבק, דרכי עפר משובשות ושבילים טכניים, וימצא בתוך משפחת KTM אלטרנטיבה מתאימה יותר בדמות ה-890 Adventure R. עם פחות כוח, פחות משקל ואופי שמכוון הרבה יותר לשטח, הוא עשוי להיות הבחירה הנכונה עבור מי שההרפתקה שלו מתחילה דווקא במקום שבו האספלט נגמר.
אז יצאנו, דן ואני, צפונה על גבם של שני אופנועי אדוונצ'ר הנושאים את אותו הלוגו הכתום, אבל מייצגים שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין. אני רכבתי על ה-KTM 1390 Super Adventure S EVO בעוד דן בחר ב-890 Adventure R. על הנייר שניהם מסוגלים להגיע לאותו יעד, אבל כבר אחרי כמה עשרות קילומטרים היה ברור שכל אחד מהם עושה זאת בדרך אחרת לגמרי.

.
הרוח החזקה שנשבה לאורך הדרך כמעט שלא הטרידה אותי. המשקף הגדול, המיגון האווירודינמי המוצלח ותנוחת הרכיבה הנינוחה של ה-1390 הפכו את השיוט לחוויה רגועה ונטולת מאמץ. גם התיבה האוטומטית אפשרה לי להתרכז בכביש ובנוף, בעוד האופנוע עושה עבורי חלק ניכר מהעבודה.

אצל דן התמונה הייתה שונה. ה-890 R, עם אופיו הקרבי יותר, צמיגי השטח ותנוחת הרכיבה המכוונת לעמידה על הרגליות הרבה יותר מאשר לבליעת קילומטרים על אספלט, דרש ממנו מעורבות מתמדת. רעשי הרוח היו נוכחים יותר, הוויברציות הורגשו יותר, חום המנוע בישל את רגל שמאל וצמיגי השטח הזכירו בכל רגע שהייעוד האמיתי שלהם נמצא הרחק מהכביש המהיר. בעוד שאני שייטתי בנוחות במהירות מעט גבוהה מקצב התנועה, עבור דן אותו קצב בדיוק דרש הרבה יותר ריכוז, מאמץ ונכונות להתפשר על נוחות.

וזה בדיוק ההבדל בין שני האופנועים. האחד הוא כלי שמוכן להקריב חלק מנוחות הכביש לטובת יכולת שטח יוצאת דופן. ה-1390, לעומתו, בנוי עבור מי שמבקש להגיע רחוק ומהר, בלי להתעייף בדרך. שניהם אופנועי אדוונצ'ר מצוינים, אבל כל אחד מהם מפרש את המילה "הרפתקה" בצורה שונה לחלוטין.

כבר כתבנו בעבר בדרייבטיים על ה-KTM 890 R, ולכן, הפעם הפוקוס מופנה אל ספינת הדגל החדשה של היצרן האוסטרי – ה-1390. זהו מחליפו של ה-1290 Super Adventure, אחד מאופנועי האדוונצ'ר-תיור הבולטים של העשור האחרון, וכעת, KTM מעלה את הרף פעם נוספת.

.
למרות הדמיון החיצוני לדגם היוצא, מדובר באופנוע חדש ומשודרג כמעט בכל היבט. מנוע ה-V-Twin גדל ל-1,350 סמ"ק ומפיק 173 כוחות סוס, נוספו מערכות אלקטרוניקה מתקדמות יותר, מסך TFT חדש, טכנולוגיית תאורה משופרת, עדכונים למתלים ולארגונומיה, ושורת שיפורים שנועדו להפוך את חוויית הרכיבה למהירה, נוחה ומדויקת יותר. KTM מציעה גם את גרסת ה-1390 Super Adventure R, המכוונת לרוכבים שמבקשים יכולת שטח משמעותית יותר, אך גרסת ה-S שבה רכבנו היא זו שצפויה לעניין את מרבית הרוכבים בישראל.

כבר בקילומטרים הראשונים צפונה היה ברור מהו ייעודו של הכלי הזה. בעוד דן רכב על ה-890 Adventure R, ששימש עבורנו בעיקר כנקודת השוואה מעניינת, ה-1390 S הפגין את היתרונות של אופנוע שנבנה, בראש ובראשונה, לכיסוי מרחקים גדולים במהירות ובנוחות. המיגון האווירודינמי היעיל שמבודד את הרוכב וקסדתו מהרוח גם במהירויות הגבוהות, המנוע האדיר, האבזור העשיר ותחושת העידון הכללית יוצרים חבילה שמרגישה פחות כמו אופנוע אדוונצ'ר מסורתי ויותר כמו גרנד-טורר על קביים גבוהות. כזה שנועד לקחת את הרוכב לקצה המדינה – או לקצה היבשת – בלי להפוך את הדרך למאמץ.

המנוע הבריון יודע גם לגלות נימוסים ולשמור על שפיות, כל עוד אני נמצא בטווח סל"ד נמוך יחסית. פתיחת מצערת מגלה כי רזרבות הכוח כמעט אינסופיות. את רוב רובו של המבחן רכבתי במצב STREET – זה בהחלט הספיק לי…
למעשה, ה-1390 מציע רמת ביצועים שרוב הרוכבים לעולם לא יצליחו למצות במלואה. זו גם אחת הסיבות לכך שהתיבה האוטומטית משתלבת היטב בחבילה הכוללת: היא מאפשרת להתמקד בדרך ובנוף, במקום בניהול שוטף של המנוע ותיבת ההילוכים.
שכן התיבה האוטומטית עובדת מצוין ומתאימה לאופי של ה-1390, במיוחד בשיוט ארוך ובנהיגה זורמת. ועדיין, עבור רוכבים שאוהבים להיות מעורבים בכל פעולה של האופנוע, הוויתור על ידית הקלאץ' ידרוש תקופת הסתגלות מסוימת.
אין שום בעיה בהתנהלות וזחילה איטית, ומאידך, החלפות ההילוכים מהירות תגובה ונשלטות היטב. זה נעשה באופן אוטומטי או באופן ידני דרך מנופים ביד שמאל, או רגלית קלאסית, ואפילו – דרך מצערת הגז. זו האחרונה מספקת שליטה מעולה גם בהורדת ההילוכים – תענוג של ממש.

למרות 173 כוחות הסוס והביצועים האדירים, צריכת הדלק התגלתה כסבירה בהחלט ביחס לנפח ולביצועים. במהלך המבחן נעה הצריכה סביב 15-17 ק"מ לליטר ברכיבה שרובה מתונה, נתון שאפשר לנצל היטב את מיכל הדלק הגדול בנפח 23 ליטרים וליהנות מטווח רכיבה של למעלה מ-300 קילומטרים בין תדלוקים.

גם בכרך הצפוף וגם בפיתולים שלאורך הכביש המטפס למעלה גמלא, ה-1390 לא מרגיש מאיים או מסורבל כפי שניתן היה לצפות מאופנוע גדול וכבד כל כך. נהפוך הוא – תנוחת הרכיבה, חלוקת המשקל ומרכז הכובד מאפשרים גם לרוכבים שאינם מורגלים ברכיבה על "גמלים" גדולים מהסוג הזה להרגיש בנוח כבר מהקילומטרים הראשונים.

אם נוסיף לכך את כושר הבלימה המרשים, האחיזה הגבוהה והביטחון שהכלי משרה על הרוכב, קל להבין כיצד בסוף שבוע אחד גמעתי על אוכפו של ה-1390 כמעט 900 קילומטרים מבלי להרגיש שהדבר דורש מאמץ מיוחד. זהו בדיוק מסוג האופנועים שמצטיינים בהסתרת הממדים והמשקל שלהם, ומאפשרים לרוכב להתמקד בדרך ולא במכונה שעליה הוא יושב.

חלק משמעותי מחוויית הרכיבה החיובית נזקף גם לזכות המתלים הסמי-אקטיביים, המצליחים לרסן היטב את המסה הגדולה מבלי לפגוע בנוחות. הם סופגים שיבושים ביעילות מרשימה, שומרים על יציבות גבוהה ומאפשרים לשמור על קצב רכיבה מהיר גם בכבישים שאינם מושלמים. התוצאה היא אופנוע שמרגיש נינוח בשיוט ארוך, אך יודע להפגין יכולת דינמית מרשימה כאשר הכביש מתחיל להתפתל.

גם אוכף הרוכב ראוי לציון. למרות שהוקשח ביחס לדור הקודם לטובת נוחות ותמיכה ברכיבות ארוכות, הוא נותר צר יחסית בחלקו הקדמי ומאפשר להגיע אל הקרקע בקלות ובביטחון בעת עצירה – תכונה חשובה באופנוע גדול ומרשים ממדים כמו ה-1390.

בסוף היום, הדבר המפתיע ביותר לא היה כמה מהר נסענו או כמה חזק הוא מאיץ, אלא העובדה שכמעט 900 קילומטרים מאוחר יותר, עדיין, לא ממש רציתי להחזיר את המפתח.

890R – דן בירון
בן מזל מאזניים, כך יצא, בדרך כלל יודע לבחור, אבל מתקשה כשצריך לבחור בין שני דברים טובים אבל שונים, ולהישאר עם הבחירה הבודדת. אוהב לרכב בשטח, רצוי על אופנוע קל, אבל אוהב גם לרכב בכביש, בעיקר אם מדובר על אופנוע עם נטייה חזקה לסופרמוטו.

ומשכך, רוכב היום על קטמ 690 אנדורו עם קריצה לסט ג'אנטים נוסף בתצורת סופרמוטו, ומנסה לשלב את שני העולמות.

רבות דובר על יכולות השטח של ה-890 ביחס לכזה אופנוע גדול. מתלים משובחים, מרכז כובד נמוך ומנוע מדהים מציבים אותו בשורה הראשונה באופנועים בסגמנט הזה.

ביומיים של רכיבה שיצאנו אליהם ממרכז הארץ אל רמת הגולן דרך רמות מנשה, כבישי הגלבוע והבקעה, ההתרשמות הייתה בעיקר מיכולות הכביש שיש לאופנוע זה להציע. ואכן, קשה שלא להתאהב במנוע המדהים הזה, בגמישות, בכוח הזמין וביכולות ההאצה הממכרות, גם מתחילת נסיעה וגם בתאוצות הביניים.

הכבישים המפותלים של הגלבוע והעליות מחמת גדר הפכו לחגיגת גז שרק הנוף המדהים, בשילוב יום עם ראות יוצאת דופן, הוציאו אותי מהריכוז.

באמת שאפשר לגמוע מרחקים עם כלי כזה, לצאת ממרכז הארץ דרך כבישים מנהלתיים משעממים ועמוסים, לעלות צפונה ולחרוש את כל רמת הגולן על כבישיה המפותלים, הישרים, הטובים והרעים (מבלי להזכיר כמובן את יכולות השטח), ולחזור חזרה בסוף היום הביתה.

הדגם הזה לדעתי קולע בול להגדרת האדוונצ'ר ללא הפשרות שאנחנו רגילים אליהן באופנועים מהסוג הזה. אני באופן אישי כבר חוטא במחשבות איך הוא ייראה במחסן.

ההשוואה בין שני הכלים שהיינו איתם היא קשה. טכנית ועל הנייר היא אולי לא נראית ברת השוואה בכלל, אבל אם נחזור לפתיח, בסוף רובנו צריכים לבחור: זה או זה, לא גם וגם, אפילו אם אנחנו מזל מאזניים.

ה-1390 הוא מכונה שיכולה לחצות יבשות (עם הרבה אספלט) בנוחות, כוח וטכנולוגיה, עם תג מחיר בהתאם. ל-1390 מנוע מדהים, מושב נוח, שפע טכנולוגיה ועוד הרבה יתרונות שמפורטים בכתבה, אבל אין לו קלאץ'…

כן, כן, הוא אוטומט. כפי שזה נראה, לא מעט רוכבים מתחברים לרעיון הזה בשילוב הגיר המתאים. לי באופן אישי קשה מאוד להתרגל לרכיבה בסגנון הזה, גם מנטלית וגם בשליטה באופנוע – מרמת הנסיעה, העצירה ובטח השליטה המבוקרת בידית הקלאץ' ככלי עזר בהרבה מצבים.

ה-890 מבחינתי הוא הכלי האולטימטיבי למדינה כמו שלנו, שאפשר לצאת מהבית ולהגיע לכל קצה גבול בארץ בפחות מחצי יום, ליהנות משביל של שעה רכיבה בקרבת הבית, ללכת לאיבוד בשבילי המדבר ליום-יומיים, למחרת לטעום קצת שלג בחרמון, וגם לרכוב חזק בכבישים מפותלים והרריים עם אחיזה יוצאת דופן שיכולה להשתפר פלאים עם הצמיגים הנכונים.

אני מאמין שחלק גדול מהרוכבים בישראל שרוצים ליהנות משני העולמות, תוך התחשבות בפרקטיות, מחיר ויכולת, עומדים מול השיקולים האלו. אולם כשצריך להחליט, אני באופן אישי מזל אריה…

במחיר של כ-170 אלף שקל לגרסת ה-S EVO האוטומטית, ה-1390 אינו אופנוע שנרכש בגחמה של רגע – זו כבר רכישה של רוכב שיודע בדיוק מה הוא מחפש ומוכן לשלם עבור נוחות, ביצועים וטכנולוגיה ברמה הגבוהה ביותר שמציעה כיום KTM.

דן ירד מה-890 משוכנע יותר מתמיד שזה האופנוע המתאים לו. אני ירדתי מה-1390 בתחושה דומה. וזה אולי ההישג הגדול ביותר של KTM. לא לנסות לייצר אופנוע אחד שמתאים לכולם, אלא שני אופנועים מצוינים שכל אחד מהם יודע בדיוק מה הוא רוצה להיות.