Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
עבור חובבי השטח קיימים לא מעט אייקונים שהפכו לאגדות עם השנים. לרוב מדובר ברכבים קשוחים, עם מראה מאיים, צמאי דלק, נחותים מבחינת ביצועי כביש וחסרי כל עידון עבור הנהג והנוסעים. מול כמה שמות מיתולוגיים כגון הלנד רובר דיפנדר, ג'יפ צ'רוקי, ניסאן פטרול ועוד כמה אקזמפלרים שחצו יבשות בתנאי הישרדות קשים, ישנה אגדה נוספת, ותיקה, צנועה במידותיה אך נחשבת לאחת החביבות.
סוזוקי ג'ימני נחשב לג'יפ לכל דבר למרות מראהו המיניאטורי ובמיוחד לצד מפלצות הארבע על ארבע המיתולוגיות. בתחילת דרכו בשנת 1970 היה מצויד הסוזוקי שנקרא LJ10 במנוע פצפון של 359 סמ"ק והפך במהרה להצלחה. עם השנים גדלו מידותיו וביצועיו (לא שהיו מסעירים במיוחד), כשבשנות השמונים, זכינו לראותו בישראל תחת המותג סמוראי או בשמו הפורמלי SJ30 במספר ווריאציות שונות. שמו של הסמוראי הולך לפניו כרכב אמין וקשוח, בעל עבירות גבוהה בתנאים שבהם רכבי שטח גדולים וחזקים ממנו כושלים. למרות מנועי הליטר ולאחר מכן 1.3 ליטר, הסוזוקי לא הפגין ביצועי כביש מסעירים, אך בשטח התגלה כג'יפ אמיתי ואפילו חסכוני. נטייה להתהפכות בגלל בסיס הגלגלים הצר ריחפה על אותם אלה שנהגו בו בחוסר זהירות . עד סוף שנות השמונים נמכרו מאות רבות של סמוראים, חלקם שרדו את תלאות הזמן וההתעללות של בעליהן, חלקם החלידו והתפוררו.
לקח לנו, תושבי ארץ הקודש שנים רבות עד שיבואן המותג החליט לחדש את יבוא הג'ימני בסוף שנות ה 90'. הרכב הגיע עם מנוע עדכני 1.3 בעל תזמון שתסומים משתנה זריז ושרירי יותר המפיק 85 כ"ס, על משקל עצמי של 1075 ק"ג. יחס ההספק/משקל הזה מקנה לו את היכולת להתנועע באותו כשרון של ג'יפ כבד עם מנוע עוצמתי. בשנת 2005 הוחלף פיקוד תיבת העברה לדגם אלקטרוני, כזה המאפשר בלחיצת כפתור לשנות צורת הנעה בקלות מתוך פנל בדשבורד. התווספה גם גרסה אוטומטית המשפרת את נוחות תפעול הג'ימני בכביש ובשטח אך על חשבון התאוצה (הבדל של 3.5 שניות, אבל מי סופר?) מעט בצריכת דלק, וגם בעלות הקניה, (120,000 ₪ לאוטומטיח לעומת 100,000 ₪ בגרסה הידנית). למי שמייעד את עיקר חייה של הג'ימני לשטח קשה, מומלץ לחסוך את 20,000 ₪ לצורך מיגון, החלפת צמיגי שטח ושיפור הבולמים – שיפורים שיעזרו לצלוח מכשולים בקלות רבה יותר.
למרות היומרות לנהיגת שטח קשוחה, דאגו מעצבי סוזוקי לעדן את סביבת הנוסעים על מנת שהנסיעה בג'ימני תהיה נעימה יותר .בניגוד לדגם הקודם שהיה בארץ בשנות השמונים, הוחלפו קפיצי העלים בקפיצים ספירליים מלפנים.
סביבת הנוסעים הצפופה, מרגישה נעימה תודות לחומרים רכים למגע, עיצוב אסתטי, מושבים נדיבים לפנים, מסך מגע נוח לתפעול, ותחושה של רכב נוסעים קטן. אך אל תטעו את עצמכם, הבולמים הקשוחים שנועדו לשאת את מעליליהם של נוהגי השבילים אינם מספקים נוחות מפנקת לנסיעה בכבישי הארץ. גם ההגה קשה ופחות תקשורתי. מבחינת בטיחות פסיבית ואקטיבית יש אמנם ABS ומערכת ESP כיאה לסטנדרט המקובל, אך מאידך – שתי כריות אויר בלבד.
הגימני צפוף מאחור והובלת זוג מבוגרים ומטען עשויה להתגלות כגבולית ומאוד מתפשרת.
המבחן האמיתי שלי עם הג'ימני השובבה היה במסלולי השטח המאתגרים של דרום רמת הגולן, לאורך נחל סמך. לצד נוף ירוק עוצר נשימה ומרגיע תווי השטח שבו נהגתי היה רחוק מלהיות נינוח ולבטח שאינו מתאים לאותם ג'יפונים רכים השוטפים את כבישי ארצנו.
זה המקום שבו הג'ימני פורח. הוא מתמרן בקלות בין בולדרים, בורות וקולוסים כמו אותה עז הרים. בזכות בסיס הגלגלים הקצר הג'ימני מגיב בצייתנות לדרישת הנהג. זויות הגישה והנטישה מאפשרות לו לטפס על פני מדרגות וסלעים שספק עם רכבים שטח אחרים גדולים יותר, שלא זכו להגבהה, היו מסוגלים לעבור.
קל להתאהב בג'ימני ולהפוך אותו לפרטנר למסעות. גם צריכת הדלק, כאמור, ביחס לכל רכב שטח אמיתי אחר לא תכאיב מדי בכיס. (צריכת דלק של 13.6 ק"מ \ ל' לגרסה האוטומטית). אבל, חשוב לזכור: בגלל מפתח הסרנים הצר של הג'ימני ( 1355 מ"מ קדמי \ 1365 מ"מ אחורי) קל מאד להפוך את הרכב ביחס לרכבי שטח גדולים יותר. נהג חסר מיומנות או עם עודף ביטחון, רצוי שיבחן היטב את תנאי השטח, יתכנן היטב את מסלול הנסיעה וישמור על עיירנות גבוהה מאחורי הגה הג'ימני – לתשומת לבכם.
מסלול האימה שבו בחנתי את הג'ימני החל ליד מושב בני יהודה, חלף על פני תוואי שטח מרוצף בבעיות עבירות תודות לגשמים הרבים שירדו והציב לא מעט דילמות לגבי מיקום הגלגלים. בזכות המימדים הצרים של ג'ימני, אפשרויות מיקום הגלגלים גדולות יותר. עם כניסתנו למושב רמות, נשמנו לרווחה ניתקנו את ההנעה הכפולה בלחיצת כפתור לפני העליה לכביש ומשם גלשנו בירידה לכיוון צמח.
בדרך חזרה למרכז, עקפו אותנו בדהרה מכוניות לא מעטות, אבל לנו היה ברור שסוזוקי ג'ימני לא משתתף במירוץ הזה, לסוזוקי ג'ימני יש את האופי המיוחד שלו.
A Site by