בטנדר שלנו מנוע אחד מלפנים ומנוע שני מאחור. לא מדובר בגרסת ביצועים מיוחדת, אלא במנוע (+ גיר וגלגלים) של סיטרואן שהעמסנו על ארגז הסאניונג מוסו. טנדר ייעודו לעבוד, וזה אכן מה שעשינו – תיאמנו הובלה ויצאנו לדרך.
.
אנחנו על כביש 6. המהירות גבוהה, השקט בקבינה מרשים. בידוד רעשים שכזה היה מקובל פעם במכוניות סאלון, לא בטנדר בעל מנוע דיזל. הנוחות לא מושלמת. מבנה הטנדר וייעודו לא מאפשרים עידון כבמכונית נוסעים משובחת. זה מתחיל במבנה שילדה נפרדת, בסרן כבד מאחור וקפיצי עלים שייעודם הוא, קודם כל, לשאת משקל רב, ורק אח"כ לפנק את ישבני הנוסעים. הרכות היחסית מלפנים והקשיחות מאחור, מתורגמים לקפיצות מעצבנות, גם כשהכביש לא משובש באופן מיוחד. סאניונג מתגלה כטנדר עם כושר העמסה מרשים (1165 ק"ג) – גבוה מאלה של המתחרים הישירים, וכושר גרירה של 3 טון.
.
ארגז המטען הגדול יחסית של המוסו, הציל אותנו. כשמעמיסים מנוע גיר וגלגלים קדמיים המחוברים בציריות, כיחידה אחת, על ארגז הטנדר, כל סנטימטר חשוב. למוסו, ארגז ארוך ורחב משל מתחריו הישירים – האיסוזו די-מקס והטויוטה היילקס. מנוף הקרן ההדראולי מוריד אט אט את המטען, קצת תמרונים והכבודה נוחתת בשלמותה בארגז המרווח. דיפון הפלסטיק העדין-יחסית בארגז המטען דורש זהירות, וטבעות הקשירה מאפשרות עיגון למניעת תזוזה.
בדרך, עם משקל לא גדול במיוחד על גבי הארגז, נוחות הנסיעה משתפרת. מנוע ה-2.2 ליטרים טורבו -דיזל מפיק 202 כוחות סוס מכובדים, ולמרות תיבה איטית-יחסית ובעלת שישה יחסי העברה בלבד (שלא כמו ברקסטון בעל שמונת יחסי העברה), קצב ההתקדמות מהיר. מעבר למוד תפעול ידני, יאלץ אתכם להתעסק עם כפתור מטופש שנמצא על גבי בורר התיבה הידנית בעל המסילה המדורגת. בורר מצבי נהיגה מאפשר בחירה בין חסכון לכח, ובסיום המבחן נרשמה צריכת דלק של כ-8.3 ק"מ לליטר – לא רע ביחס לנהיגה הנמרצת (שחלקה עם מטען), בנהיגת שטח ובהזדחלות באזור עירוני, שעברה על הקוריאני.
סאניונג מוסו משלב מכל העולמות. איכות הבניה טובה, החומרים בקבינה פשוטים ועמידים. לוח המחוונים דיגיטלי ומודרני ("12.3) וניתן לעיצוב, ומאידך, בלם החניה – מכאני. מסך המולטימדיה קטן ולא מרשים, כיוון המושבים חשמלי, ואילו כיוון ההגה הוא רק מעלה-מטה.
תנוחת הנהיגה בסדר, המושבים טובים. ברמת ה'פרימיום' שקיבלנו למבחן, המושבים מחוממים / מקוררים וחלון גג נפתח. קבינה של טנדר עם פתחי מיזוג ומשענת יד גם למושב האחורי, זה לא מראה שכיח כל כך. מאידך, גם חגורת 2 נקודות בלבד, לנוסע האמצעי מאחור, מזמן לא נראה ברכב מודרני שכזה.
הקבינה מרווחת ושטח החלונות גדול. מתי חזיתם בטנדר עם חלון אחורי רחב כל כך?
אבזור הבטיחות כולל בלימה אוטונומית, התרעה על סטייה מנתיב ושטחים מתים במראות הצד.
ההנעה בכביש היא אחורית, האחיזה גבוהה. מדהים כמה מהר ניתן לפנות עם הטנדר הגדול הזה, ביחס למה שהיה מקובל פעם. אין כאן דיוק ואם תעלו על שיבושים במהלך נסיעה מהירה, בהחלט תבינו שזה עדיין, לגמרי, טנדר. גם ההגה כבד בחניה וקל בדהירה, הדיוק הוא לא הצד החזק שלו. ויש, כמובן, גם את עניין השטח.
סאניונג מוסו מצויד בהנעה כפולה, בתיבת הפחתה ודיפרנציאל אחורי ננעל באופן אוטומטי. למרות זאת, יכולות השטח מוגבלות משהו, לטנדר שכזה. זה נובע בעיקר מזוויות המרכב הלא מרשימות, פלסטיקה עדינה ומרווח גחון לא מרשים. בקרת ירידה במדרון משלימה את חבילת ה-OFF ROAD.
סאניונג מוסו חוזר לשוק הטנדרים המקומי וקורא תיגר על האיסוזו והטויוטה רבי המוניטין. לא פשוט. יכולת העמסה ומימדים גדולים יותר, מנוע חזק יותר ואבזור נדיב – הם היתרונות שלצידו. מאידך, קשה לומר שהוא חף מחסרונות בתחום הנוחות וביכולות השטח, ובמיוחד – המוניטין שלו, שעוד צריך להיות מוכח לאורך הזמן. במחיר 280,000 ש"ח לרמת הגימור הגבוהה – האתגר הוא גדול.
.