Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
סיטרואן SM היא אחת המכוניות המיוחדות שיוצרו, בין היתר בגלל השורשים החריגים שלה; היתה זו יורשת ה-DS האייקונית, והיא נולדה לאחר שהצרפתים רכשו את יצרנית האקזוטיקה האיטלקית מזראטי, עם השפעה מהותית: אחד המאפיינים הנודעים של ה-SM היה מנועה: V6 בנפח 2.7 – ומאוחר יותר 3.0 ליטר של מזראטי. גם שמה – למרות שסיטרואן מעולם לא הסבירה באופן רשמי את משמעותו – הוא ככל הנראה קיצור של Systeme Maserati.
סיטרואן רצתה לעלות ליגה ולהתחרות במכוניות קופה מפוארות ומהירות – GT, מלשון Gran Tourismo, ה"מסע הגדול" באיטלקית – דוגמת מרצדס 280SE, ב.מ.וו CS, אלפא-רומיאו מונטריאול, יגואר E-Type ודומותיהן. אלו מכוניות שהציעו פאר והדר, מקום מרווח לשניים (לפחות), מנועים חזקים מאוד ומכלולים שאפשרו נסיעה מהירה ונינוחה. כל מה שצריך כדי לצאת מפריז לסופשבוע מהנה באלפים האוסטריים, או לתת גיחה מסנט מוריץ לרומא, לשתות קפה טוב.
אבל, מסתבר, שהיתה SM אחת שנועדה לבחון כניסה לליגה גבוהה עוד יותר, העליונה, בה כיכבו מכוניות הפאר וה-GT הטובות ביותר. אלו מתוצרת אסטון מרטין, בנטלי, פרארי, למבורגיני ואקזוטיות נוספות. הנה סיפורה של הסיטרואן SM V8, ה-SM הפחות מוכרת.
רכישת מזראטי פתחה בפני סיטרואן, כאמור, את הדלת אל ליגת המכוניות העליונה; וה-SM בהחלט כיוונה לשם, הן בשל עיצובה המיוחד, הן בשל האבזור והפאר בתוכה ולא פחות מכך – הודות למנוע שמקורו בבית האצולה האיטלקי שזה עתה הוכנס אל חיק המשפחה הצרפתייה. התגובות הנלהבות, איכויות הנסיעה וריח אוויר הפסגות שחדרו אל החלונות הגבוהים במטה הנהלת החברה באמצעות ה-SM ככל הנראה הזכירו נשכחות; ב-1934 ניסתה סיטרואן לראשונה להיכנס אל ליגת העל עם ה-22CV – גרסת V8 מוארכת ומפוארת של ה-11CV, מכונית הסלון המתקדמת והמצליחה שמוכרת יותר בכינוייה Traction Avant. למרות עיצוב חזית חדש, שכלל את הספרה 8 בגדול על ה'גריל, ומנוע V8 בנפח 3.8 ליטר (שיוצר מחיבור בין שני מנועי 4-צילינדרים בנפח 1.9 ליטר כל אחד, מה-CV11) החליטה יצרנית הצמיגים מישלן – הבעלים של סיטרואן באותה העת, לוותר על הפרויקט, בעיקר בשל בעיות אמינות שהתבררו במנוע והקושי להציע נסיעה חלקה ונעימה עם השעטנז.
אבל מאז זרמו מים רבים בסיין, ולאחר רכישת מזראטי ב-1968, מתוך כוונה לנסות ולהיכנס (שוב) באמצעותה אל נישת מכוניות היוקרה והספורט, והשקת ה-SM בהמשך לכך ב-1970, הגיע התיאבון; אם יש לנו בהיצע מכונית עם מנוע V6 חזק, למה לא נעלה עוד מדרגה אחת, אל הליגה הבאמת-עליונה, ונשים שם בחזית את הדבר האמיתי: מנוע V8?
מהנדסי סיטרואן ידעו שמרכב ושלדת ה-SM יכולים להתמודד ללא בעיות עם עוד כוח, והאישור מצד ההנהלה ניתן; מכונית ה-V8 הראשונה של סיטרואן תתבסס על ה-SM. המשימה הוטלה על מהנדסי מזראטי באיטליה, שלקחו כבסיס את מנוע ה-3.0 ליטרים של המזראטי Merak (V6), ששירת כבר בסיטרואן SM הסדרתית, ובאמצעות הוספת צמד צילינדרים ייצרו מנוע V8 בנפח כמעט 4.0 ליטרים. הספקו כויל לכדי 270 כ"ס ולאחר לא מעט עבודת התאמה וחיזוקים הוא הושתל בקרבי SM לצורך בחינה. למרות שכמו בפרויקט שמונת הצילינדרים הראשון של סיטרואן מ-1934 גם הפעם היה המנוע שעטנז שפותח על בסיס מנוע קיים, התברר בבחינות ובניסוים שהפעם העסק עובד לא רע, אפילו מצוין, והמנוע גילה הן אמינות והן ביצועים מעולים שבהחלט תאמו את השאיפה של סיטרואן להתחרות בטובות שבקטגוריה. אנשי מזראטי גמעו יותר מ-40,000 ק"מ מוצלחים, חלקם בתנאי קיצון, עם ה-SM V8 בכדי לוודא מעל לכל ספק שפאדיחת בעיות האמינות משנות ה-30 לא תחזור. מיעוט השינויים הנדרשים יחד עם היכולת לייצר את גרסת ה-V8 בעלות סבירה, על פס הייצור הקיים של ה-SM, עוררו לא מעט תקוות בסיטרואן, והכל היה מוכן לקראת ההשקה החגיגית. אבל אז הגיע אותו ה"אבל" המבאס…
סיטרואן פשטה רגל ב-1975 (ועקב כך נרכשה על ידי פיז'ו והפכה לחלק מקונצרן PSA הצרפתי) ובכך הופסק ייצור ה-SM, כולל גניזת פרויקט ה-SM V8. אלחנדרו דה-תומאסו הארגנטינאי (ממוצא איטלקי), רכש את מזראטי והוציא את יצרנית-העל האיטלקייה מבין "ציפורני" סיטרואן, אותה סלד, ומחק כל זכר לשיתוף הפעולה בין שתי החברות – כולל גניזת פרויקט מנוע ה-V8 המשותף, פיטורי כל הצוות שעבד עליו וקבלת החלטה לתכנן – וליצר – מנוע V8 חדש, מן המסד. אגב, גם מ'קברו' בעט והדהד מנוע ה-V8 של סיטרואן עוד שנים רבות לאחר מות הנשיקה לו זכה, שכן זריקתו לפח על ידי דה-תומאסו, מסיבות אמוציונליות בעיקר ולאו דווקא רציונליות או פרקטיות, גרמו לאחרון להשקיע הון עתק מכספו לצורך פיתוח V8 חדש עבור מזראטי – מה שהוביל מאוחר יותר להכנסת קונצרן פיאט כשותף, כאשר אחוז מניות הקונצרן במזראטי עולות בהתמדה, עד שבסופו של דבר השתלט פיאט סופית על מזראטי ב-1993, הופך את החברה המיוסרת לחלק מהקונצרן. קארמה…
מזראטי עברה מאז לא מעט טלטלות, עד שהפכה למה שהיא כיום – חברה-בת של פרארי, אח"כ אלפא-רומיאו, שתיהן יריבות היסטוריות, כשכולן בבעלות פיאט האיטלקייה, כיום Stelantis – קונגלומרט הכולל את קבוצת פיאט האיטלקייה, קרייזלר האמריקאית ו-PSA הצרפתייה. למעט ניסיון אחד שנכשל (עם ה-C6 שהוצגה ב-2005 ויוצרה עד 2012, במספרים זניחים, ומאז 2016 מיוצרת עבור השוק הסיני בלבד, בסין) לא חזרה סיטרואן לנסות לעלות לליגת מכוניות היוקרה, ונותרה יצרנית של מכוניות עממיות (יחסית) יותר. מנועי שמונה צילינדרים למכוניות בכלל, לבטח בתצורת V, לא יוצרו בצרפת, ולמרות שזו נקודה מעניינת ללא הסבר רציונלי, זו עובדה. אזכיר שדווקא אחד ממנועי ה-V8 הראשונים בכלל יוצרו בצרפת על ידי Antoinette כבר ב-1906, אך היה זה מנוע שיועד עבור – ושימש במטוסים, ולא למכוניות. הניסיון של סיטרואן, לפיכך, היה סוג של בעיטה במוסכמות הלא כתובות, שבסופו של דבר לא צלח.
אב הטיפוס של ה-SM V8 נגרס, ורגע לפני כן, בדרך ומסיבה לא ידועות עד היום, הוצא מקרבו המנוע והונח בפינה נידחת באחד ממחסני החברה, עזוב ונשכח.
ב-2009 גילה אספן וחובב סיטרואן צרפתי בשם פיליפ קאנטור את קיומו של המנוע והוא הצליח לשכנע את החברה למכור לו אותו ללא קושי, ובמחיר מציאה. קנטור התקין את המנוע במרכב ושלדת אחת מה-SM שהיו באוסף שלו ובכך החייה את הפרויקט הנשכח של סיטרואן, נוהג ומציג את היצירה החד פעמית באירועים, תערוכות וכנסים של אספני סיטרואן. עדויות של עיתונאים שזכו לנהוג את היצירה שקאנטור החייה מהללות את הביצועים של המכונית שיכלה להיות, מבכות את הפספוס לעולם הרכב עם גניזת הפרויקט בשעתו. לסיטרואן SM V8 היו כל הכלים להפוך לאבן דרך משמעותית בהיסטוריית היצרנית הצרפתייה, עם פוטנציאל אמיתי להעלות אותה לליגת המכוניות העליונה. הנסיבות חשבו אחרת, והודות למזל, צירוף מקרים נדיר ותושייה הצליח חובב רכב אלמוני לשמר את הסיפור ולהחזיר את היצירה המיוחדת לחיים.
חובבי סיטרואן SM?
מוזמנים לקרוא גם את הכתבה הקודמת שפרסמנו עליה – סיטרואן SM – מכונית מופלאה, תזמון גרוע.
A Site by