Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
הוא נולד במלחמת העולם השנייה כמענה למכרז צבאי שחיפש רכב שטח צבאי קל להובלת אנשים וציוד בשטח בעל עבירות קשה. JEEP הוא מותג אמריקאי, לא כל מה שיורד לשטח.
מאז הסתחררו להם הרבה גלגלים בבוץ, ויצרני הרכב הבינו שרוב הלקוחות לא ממש מתעניינים ביכולת שטח אמיתית, או רכב שטח במובן האמיתי. הם מעדיפים נוחות, זריזות, חסכון ובטיחות. היצרנים, מצידם, מעדיפים למכור, כמובן.
כך נולדה אפנת ה"כאילו ג'יפ" המשלבת מראה "קרבי" עם יכולת שטח מצומצמת.
רכב שטח אמיתי "קשוח" בנוי בצורה שונה מרכב "מתחזה". המבנה שלו, המכללים והתכנון, מאפשרים לו יכולת עבירות טובה, המשתלבת גם ביכולת נסיעה על הכביש. ההאמר הצבאי המוכר, למשל, הוא דוגמה להעדפת יכולת שטח על נסיעה בכביש. על האספלט היכולת שלו מוגבלת וכך גם מהירות הנסיעה המרבית שקבעו לו בצה"ל – 65 קמ"ש.
רכב צבאי אחר המשמש כרכב סיור ומינהלה, הוא הרנגלר של ג'יפ או הסופה הישראלית (וגם הדיפנדר של לנד רובר, ששינה את פניו לחלוטין לאחרונה, בחבורה). אלה כבר מתאימים יותר לנהיגת כביש, אך עדיין מסוגלים להפגין ביצועי שטח מצוינים.
רכב שטח "קשוח" – רכב שטח "רך"
המשותף לרכבי שטח מובהקים הוא חוסן מבני, זוויות מרכב המאפשרות מעבר מכשולים, תיבת העברה בעלת הילוכי כוח, צמיגים מותאמים לשטח ועוד. כל אלה, מעלים את משקל הרכב, פוגמים ביכולתו הדינאמית במהירויות גבוהות, בבטיחות שלו, ומעלים את מחיר הרכישה, צריכת הדלק, הוצאות האחזקה ועוד.
אז למה שמכונית משפחתית תאלץ לסבול מכל החסרונות הללו?
והרי משפחתית מיועדת להסיע את הילדים לבית הספר, להעמיס שקיות במרכז הקניות העירוני ולהוביל את המשפחה, פעם בשבוע לדודה מרים בטבריה. בכל זאת חולמים לשבת גבוה? להיראות ברכב שנראה "קרבי"? לרדת מהאספלט לטיול שבילים, או להגיע למלון הסקי במעלה ההר המושלג?
יש פתרון.
הפתרון אכן הגיע: טויוטה הבינה זאת כבר ב-1994 והמציאה את ה-Compact cross
over suv הראשון – RAV4. הוא התבסס על שילדת מכונית משפחתית – שלדה אחודה. זו שלדה קלה יותר, המאפשרת הנמכת מרכז כובד, קשיחות מבנית העוזרת בניהוג מדויק יותר של הרכב, משפרת את הבטיחות הפאסיבית בשעת תאונה, את הנוחות וכמובן את צריכת הדלק והביצועים בכביש. ה-RAV 4 הפך להצלחה וגרר אחריו עוד ועוד יצרנים.
ומאז הם לא מפסיקים להתרבות…
פחות שטח יותר כביש
המגמה ברורה – הביקוש ליכולת שטח פוחת. גם מבין רכבי השטח הקשוחים מסתמנת העדפה לשיפור יכולות כביש על חשבון העבירות. מיצובישי פאג'רו, שייצורו הופסק לאחרונה, עבר בשנת 2001 משלדת סולם חסונה וסרן חי מאחור לשלדה אחודה ומתלים נפרדים. צעד זה שיפר את יכולת הנסיעה בכביש ובשבילים, אבל הפחית את קשיחותו בשטח. כך גם קרה עם סוזוקי ויטארה, ובצורה קיצונית אף יותר. בעצם, כמעט כל דגם שהתיימר להיות אביר שטח הפך בהמשך לגיבור מדרכות.
הבדלים בהחלט קיימים. אין דין לנד קרוזר בשטח כדין סאניונג רקסטון. כך גם ההבדל ביכולות בין סובארו פורסטר למיצובישי אאוטלנדר, למשל. בשילוב בין יכולות הכביש והשטח, טויוטה לנדקרוזר וסובארו פורסטר הם מהמצטיינים. הטויוטה מבוססת, עדיין, על שילדת סולם וסרן חי מאחור, ולסובארו מערכת הנעה כפולה מתוחכמת ומרווח גחון מרשים. אבל אלה רק חלק מהמרכיבים שהופכים רכב למצטיין. אפילו גיפ גרנד-צ'ירוקי ויתר על שילדת הסולם שלו והחליף את הסרן החי במתלה נפרד מאחור. בגרסת שטח ייעודית שלו שכינוייה 'טריילהוק', הוא מפצה על חלק מהפשרות בעזרת אלקטרוניקה ותחכום. התוצאה – עבירות שטח טובה למדי.
יש המתבלבלים ומבדילים בין יכולת השטח לגודל הרכב. סקודה קודיאק הוא רכב די מגודל, לעומתו, הסוזוקי ג'ימני הוא גמד קצר ומצומק. נהיגה בשטח תשאיר את נהג הסקודה חסר אונים מול המכשולים שהג'ימני ידלג מעליהם בקלילות. הג'ימני הוא רכב בעל מבנה דומה לשל ג'יפ רנגלר, שילדת סולם, שני סרנים חיים, תיבת העברה והנעה כפולה לא קבועה – בדיוק כמו שעז הרים אמורה להיות.
איך מבנה שונה מסייע לאפשר עבירות מעולה, אך פוגע ביכולות הכביש?
איך פותרת האלקטרוניקה בעיות בשטח?
ומה, בכל זאת, מסוגלים רכבי שטח רכים לבצע?
כל זאת – בחלק ב' של הכתבה.
A Site by
כתבה ממצה
כבר אין מבחר לרכבי דו